וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃
עין יעקב
קה תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה, קִפְּלוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; מְתוּשֶׁלַח רָאָה (את) אָדָם, שֵׁם רָאָה (את) מְתוּשֶׁלַח. יַעֲקֹב רָאָה (את) שֵׁם, עַמְרָם רָאָה אֶת יַעֲקֹב, אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה אֶת עַמְרָם, אֵלִיָּהוּ רָאָה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, וַעֲדַיִן (הוא) קַיָּם. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה אֶת עַמְרָם? וְהָכְּתִיב: (במדבר כ״ז:י״ח) "וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וְיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן"? אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, דִּכְתִיב: (שם יד) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם, וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה", מִי שֶׁפְּקוּדָיו מִבֶּן עֶשְׂרִים (שנה ומעלה), יָצָא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁפְּקוּדָיו מִבֶּן שְׁלֹשִׁים. וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים לָא עַיֵּל? וְהָתַּנְיָא: יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וּמָכִיר בֶּן מְנַשֶׁה נוֹלְדוּ בִּימֵי יַעֲקֹב, וְלֹא מֵתוּ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ז׳:ה׳) "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ", וְתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה (איש) מַמָּשׁ! דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי נֶאֱמַר: "שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה"? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא: "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה". אֶלָּא, זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין. אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, לֹא עַל פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים. לֹא עַל פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, דִּכְתִיב: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה". וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים, גָּמַר 'וָמַעְלָה' (ויקרא כ״ז:ג׳) 'וָמַעְלָה' מַעֲרָכִין, מַה לְּהַלָּן יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים כְּפָחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, אַף כָּאן, יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים כְּפָחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים.
ספרא
[ח] "והיה…" מה תלמוד לומר? שיכול, כל שהוא בכלל עירוכין יהיה בכלל דמים; טומטום ואנדרוגינוס ופחות מבן חדש שלא היה בכלל עירוכין לא יהיה בכלל דמים… תלמוד לומר "והיה…".
ספרא
[ט] 'זכר' – ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהיו בכלל איש אבל יהיו בכלל אשה? תלמוד לומר "ואם נקבה היא" – זכר ודאי ונקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס. ומנין ששנת ששים כלמטה הימנו? תלמוד לומר "ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר" – מלמד ששנת ששים כלמטה הימנו.