ויקרא כז:יא מדרש: ספרא

וְאִם֙ כָּל־בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹא־יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָ֑ה וְהֶֽעֱמִ֥יד אֶת־הַבְּהֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃

ספרא

[א] "ואם כל בהמה" – יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר? כשהוא אומר (ויקרא כז, כז) "ואם בבהמה הטמאה וּפָדָה", הרי בהמה טמאה אמורה! – הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר "אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'" – יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרא

[ב] "טמאה" – לרבות את המתה. יכול אפילו אמר "הרי זו הקדש" ומתה, תפדה? תלמוד לומר והעמיד…והעריך" – את שיש לו עמדה יש לו ערכה ואת שאין לו עמדה אין לו ערכה.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרא

[ג] מנין לרבות המתה ולהוציא את שאמר "הרי זו הקדש" ומתה? אחר שריבה הכתוב מיעט! הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה: מה בהמה טמאה המיוחדת (ס"א מיוחדת) ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה ומוציא את שאמר "הרי זו הקדש" ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה.
שאל רבBookmarkShareCopy