ויקרא כ:טו מדרש: מדרש לקח טוב, ספרא, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

פס'. ויהי אחר המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר. מפני מה פסוק זה מופרד להודיעך כי פרשת צרור את המדינים לא היתה אלא לאחר זמן שנאמר בפרשת ראשי המטות (במדבר ל״א:ב׳) נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים. ולמה נאמרה פרשה זו בכאן לפי שהיתה המגפה ונפלו כ״ד אלף מישראל אמד הקב״ה בני נפלו מן המחטיאים והם המחטיאים לא יפלו וכבר כתבתי בתורה (ויקרא כ׳:ט״ו) ואת הבהמה תהרגו. ומה בהמה שאין בה דעת והואיל ובאת תקלה על ידיה תהרג. אלו המדיינים שהכשילו את בני על אחת כמה וכמה לכך נאמר צרור את המדינים. ויהי אחרי המגפה. זה בשביל זה. ויאמר ה' אל משה שאו את ראש כל עדת בני ישראל. משל לרועה שהיה רועה את עדרו ובא זאב וטרף (אחד) מהם עמד למנות את הצאן לראות כמה חסרו:

הוספה: [א] "ואיש" – להוציא את הקטן. "אשר יתן שכבתו בבהמה" – בין גדולה בין קטנה. "מות יומת" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת מכל המיתות שבתורה? תלמוד לומר "ואת הבהמה תהרוגו". נאמר כאן "הריגה" ונאמר להלן (דברים יג, י) "הריגה". מה "הריגה" האמורה להלן – סקילה, אף כאן סקילה.

וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה וְגוֹ'. שֶׁלֹּא יַטְעֶךָ יִצְרְךָ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. מִי הָיָה מַקְרִיב לוֹ קָרְבָּנוֹת עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר דָּוִד, כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' (תהלים פט, ז), מִי הָיָה מַקְרִיב לוֹ קָרְבָּנוֹת. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי, מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְפַרְנֵס יְתוֹמִים וּמַשְׂבִּיעַ רְעֵבִים. וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה יַעֲרֹךְ אֶלָּא לְשׁוֹן פַּרְנָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ (ויקרא כד, ח). דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ, מִי כַּיּוֹצֵא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מֵאִיר עֵינֵי חֲשֵׁכִים. וְאֵין לְשׁוֹן עֵרֶךְ אֶלָּא לְשׁוֹן אוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ (שם פסוק ד). דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', מִי כַּיּוֹצֵא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּלְבִּישׁ עֲרוּמִים. וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן כְּסוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ (שופטים יז, י). דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה'. אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה (בראשית יד, ח), לְלַמֶּדְךָ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִלְחַמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יַטְעֶךָ יִצְרְךָ לוֹמַר לְךָ, מִי הָיָה מַקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אֱמֹר לוֹ: וַהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה לָרָקִיעַ וְעָשָׂה שָׁם מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, יֹאמַר לְךָ, אִם הָיוּ מַקְרִיבִין לְפָנָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא הָיָה לָמוּד לֶאֱכֹל. וּמִשֶּׁעָלָה אֶצְלִי, רָאָה שֶׁאֵין לְפָנַי אֲכִילָה, וְאַף הוּא לֹא אָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה' וְגוֹ' (שמות ד, כח). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אִם בָּא יִצְרְךָ לוֹמַר לְךָ, אִלּוּלֵי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, לֹא הָיָה אוֹמֵר שֶׁאַקְרִיב וַאֲנַסֵּךְ לוֹ. מַה כְּתִיב: עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי (במדבר כח, ו). וְכִי בְּהַר סִינַי הִקְרִיבוּ קָרְבָּן. אֶלָּא, הֲרֵי מֹשֶׁה שֶׁעָלָה לְהַר סִינַי, יֹאמַר לְךָ, אִם יֵשׁ לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְלָמָּה הִטְרַחְתִּי עָלֶיךָ וְאָמַרְתִּי לְךָ עוֹלַת תָּמִיד שֶׁתְּהֵא מַקְרִיב, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, גִּבּוֹר שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה צָמֵא וְהָלַךְ לִשְׁתּוֹת מַיִם, כַּמָּה יִשְׁתֶּה. בְּכַפָּיו, כַּמָּה יִשְׁתֶּה. עֲשָׂרָה כַּפִּים, שֵׁשׁ כַּפִּים, אַרְבַּע כַּפִּים. פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם אֵינוֹ שׁוֹתֶה. וְכָל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם מְלֹא שַׁעֲלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי מָדַד בְּשַׁעֲלוֹ מַיִם (ישעיה מ, יב). לְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁאֵין לְפָנָיו אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה. לָמָּה אָמַר שֶׁתַּקְרִיב קָרְבָּן לְפָנָיו, אֶלָּא לְזַכּוֹתְךָ. הֱוֵי, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז וְגוֹ'. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה וְגוֹ', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מִקְרֶה בְּנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וְגוֹ' (קהלת ג, יט). בֹּא וּרְאֵה, כְּתִיב בָּאָדָם, לֹא תִּלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב, יא). וּכְתִיב בַּבְּהֵמָה, לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו (שם פסוק י). מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל (קהלת ט, ג), מָה אָדָם מְקַבֵּל טֻמְאָה, אַף בְּהֵמָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. בָּאָדָם כְּתִיב: הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא (במדבר יט, יא). וּבַבְּהֵמָה, הַנּוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעֶרֶב (ויקרא יא, לט). כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה (קהלת ג, יט), בָּאָדָם כְּתִיב: וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה (ויקרא כ, טז). וּבַבְּהֵמָה כְּתִיב: וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ (שם פסוק טו). וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל (קהלת ג, יט), מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ (שם פסוק כא). רוּחַ הָאָדָם, לְפִי שֶׁנִּתְּנָה מִלְּמַעְלָה, כְּתִיב בֵּיהּ עֲלִיָּה. וְשֶׁל בְּהֵמָה, לְפִי שֶׁנִּתְּנָה מִלְּמַטָּה, לְפִיכָךְ כְּתִיב בֵּיהּ יְרִידָה. וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן (שם פסוק יט). מַהוּ אָיִן. שֶׁהוּא מְדַבֵּר, וְהִיא אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת. וְעוֹד, יֵשׁ בָּאָדָם דֵּעָה, וּבַבְּהֵמָה אֵין בָּהּ דַּעַת. וְהָאָדָם יוֹדֵעַ בֵּין טוֹב לָרָע, וְהַבְּהֵמָה אֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם. וְעוֹד, הָאָדָם נוֹטֵל שָׂכָר עַל מַעֲשָׂיו, וְהַבְּהֵמָה אֵינָהּ נוֹטֶלֶת שָׂכָר עַל מַעֲשֶׂיהָ. הָאָדָם מֵת, מְטַפְּלִין בּוֹ וְנִקְבָּר, וְהַבְּהֵמָה אֵינָהּ נִקְבֶּרֶת. הֱוֵי, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן. מַה כְּתִיב בָּאָדָם, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה וְגוֹ', וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל (ויקרא יב, ב-ג). וּבַבְּהֵמָה, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז וְגוֹ' וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.