וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃
מדרש תנאים
כי יקח איש אשה ובעלה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש שלום ביניהן כל הבא עליה יהא במיתה אבל אם אין שלום ביניהן לא שמענו ת״ל כי יקח איש אשה ובע' בא הכת' ללמד על אשת איש לעולם כל הבא עליה יהא במיתה עד שתצא ממנו בגט:
דברים רבה
דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּדְּבוֹרִים הָיוּ בָּנַי מִתְנַהֲגִים בָּעוֹלָם עַל יְדֵי צַדִּיקִים וְעַל יְדֵי נְבִיאִים. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, מָה הַדְּבוֹרָה הַזּוֹ דִּבְשָׁהּ מָתוֹק וְעֻקְּצָהּ מָר, כָּךְ הֵן דִּבְרֵי תוֹרָה, כָּל מִי שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶן נוֹטֵל אִפּוֹפָּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת, (שמות לא, יד): מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. וְכָל מִי שֶׁמְקַיֵּם אוֹתָהּ זוֹכֶה לְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יב): לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, מָה הַדְּבוֹרָה הַזּוֹ דֻּבְשָׁהּ לְבַעְלָהּ וְעֻקְּצָהּ לַאֲחֵרִים, כָּךְ הֵן דִּבְרֵי תוֹרָה, סַם חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל, וְסַם הַמָּוֶת לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מָה הַדְּבוֹרָה הַזֹּאת כָּל מַה שֶּׁהִיא מְסַגֶּלֶת, מְסַגֶּלֶת לִבְעָלֶיהָ, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיִשְׂרָאֵל מְסַגְּלִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, הֵם מְסַגְּלִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
במדבר רבה
דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר מוֹרִיָה, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר אֱלֹהִים לָמָּה, שֶׁיָּשַׁב בּוֹ הָאֱלֹהִים בַּדִּין, שֶׁנֱּאֱמַר (שמות כא, א): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. הַר בָּשָׁן, שֶׁבָּא שָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר גַּבְנֻנִּים, הַר שֶׁפָּסַל כָּל הֶהָרִים, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (ויקרא כא, כ): אוֹ גִּבֵּן אוֹ דַּק. הַר חָמַד, שֶׁחָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ. הַר חוֹרֵב, שֶׁעָלָיו נִשְׁמְטָה הֶחָרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת, (במדבר לה, טז יח): מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. הַר סִינַי, שֶׁבּוֹ נִשְׂנְאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לָהֶם אִיפּוֹפָסִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, וְהַגּוֹיִם מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ, שֶׁנָּטְלוּ אִיפּוֹפָסִים שֶׁלָּהֶם.