וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃
אוצר מדרשים
ב') ומהלכי בחקות הגוים, מנין? שנאמר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח) וכתיב ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו׳ ואקוץ בם (שם כ'). תני ר' חייא כאדם שהוא קומץ ממנה. ת״ר בשלשה דברים אומות העולם מכעיסין אותו: בבלורית שבראשיהם, וישראל מרצין אותו בתפילין שבראשיהם. או״ה מכעיסין אותו בכתובת (קעקע) שעל ידיהם וישראל מרצין אותו בתפילין שעל ידיהם. או״ה מכעיסין אותו בע״ז שלהן וכופרין בהקב״ה וישראל מרצין אותו בק״ש ומעידין בקב״ה שהוא יחיד בעולמו, הא למדת שההולך בחקות הגוים מרחיק את הישועה.
ספרא
[ה] "ולא תלכו בחקת הגוי" – אלו המצריים. "אשר אני משלח מפניכם" – אלו הכנענים. "כי את כל אלה עשו" – מלמד שהיו הכנענים שטופים בדברים האלה. "ואקץ בם" – כאדם שהוא קץ ממזונו.
מדרש שכל טוב
ויקוצו מפני בני ישראל. לפי שראו שהן פרים ורבים, ודומה לו קצתי בחיי (בראשית כז מו), ויקץ מואב (במדבר כב ג), ואקוץ בם (ויקרא כ כג), ויסוד טעמן כאדם שהוא קץ ממזונו: