זכריה יא:יז מדרש: אוצר מדרשים, איכה רבה ומדרש תהילים

כשבא אדריינוס הרשע שחיק עצמות והקיף את ביתר, היו עמו אלף ושש מאות רבוא אנשי חיל. ובביתר היו ארבע מאות בתי מדרשות וארבע מאות בתי כנסיות, ובכל כנסיה וכנסיה ד׳ מאות סופרים, ולפני כל סופר וסופר ד׳ מאות תינוקות. ובכל מדרש ומדרש ד׳ מאות ספרים של משנה, ועל כל משנה ומשנה ד׳ מאות תלמידים, והיו אומרים הנערים אם יבוא צר עלינו במחנות בעזרה זו שאנו הוגים, אנו מעוורים (דוקרים) את עיניהם [בחוטרין אשר בידינו], והיה שם בן כוזבא גבור חיל מאד, אמרו עליו כל מי שרוצה להכנס בחבורתו יתן אצבעו באש עד שתטיף ג׳ טיפים של דם בתוך האש. אמרו לו לבן כוזבא, עד מתי אתה מרבה מומין בישראל? חזר ואמר, כל שהוא רוכב על סוס ורץ ותלש ארז ממקומו יכנס בחבורתו של בן כוזבא, ונמצאו עמו ששת אלפים מטיפי דם מאצבע, וששת אלפים תלושי ארזים מארץ, והיה עולה בן כוזבא על החומה וקופץ משם כשידיו וארכבותיו זקופות והורג באויבים, וחוזר ועושה כן. ועמד אדריינוס כנגד ביתר ג׳ שנים במצור ולא היה יכול להחריבה, עד שבא כותי אחד ואמר לו מה אתה נותן לי ואני אתן בידך מדינה זו, אמר לו אתן לך חצי המלכות. באותה שעה בא אותו כותי לתוך העיר ומצא את ר׳ אלעזר המודעי יושב בבית המדרש ומתפלל ואומר, רבון כל העולמים! אל תשב בדין עם בן כוזבא, בשביל שהיה בן כוזבא יוצא למלחמה ואומר, הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו (תהילים ס׳:י״ב), וכיון שראה הכותי כן, אמר אין המדינה הזאת עומדת לבן כוזבא אלא בזכות זה הזקן, מיד הלך אצל בן כוזבא ואמר לו כל הדא גבורתא דאית בך חד סבא אית בבית מדרשא מקללך. א״ל, ומאן הוא דין? אמר, איתא (בוא עמי). הלך עמו עד שבא לבית המדרש ומצא שם ר׳ אלעזר המודעי עומד ומתפלל. א״ל ההוא כותי, ארכין אודניך ואת שמע מקלל בר כוזבא בזעפיה. ארכין אודניה וסבור הוות ליה דהוא אמר רבון כל העולמים, עמוד מכסא רחמים ושב על כסא דין על בן כוזבא, בעטיה ופרחה נפשיה. מיד יצתה בת קול ואמרה, הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ (זכריה י״א י״ז) רועי האליל – זה הוא בן כוזבא, זרועו של אותו האיש – ר׳ אלעזר המודעי. באותה שעה זימן הקב״ה לבן כוזבא צפעוני אחד שהמית אותו, מיד נתנה המדינה ביד אדריינוס והרג בה עד שמדדו על אבן אחת ששים סאה של מוחי תינוקות. אמר ר' יוחנן, כרם לאדריינוס שחיק עצמות, הקיפו י"ח על י"ח מילין והקיפו גדר מהרוגי ביתר, והיה אחד מחיילותיו פושט החללים עד שמצא בן כוזבא מת, כרת ראשו ונקב אזנו והיה פוררו עד שהגיע לפני אדריינוס. אמר אדריינוס, שקר אתה אומר אלא בא והראני את גופו, הלך והראהו, אמר, פשוט אותו, פשטו ומצא עקרב כרוך על עקבו. באותה שעה אמר, אילולי צורו שהסגירו מי היה יכול לו. היינו דכתיב איכה ירדוף אחד אלף וגו׳ אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם (דברים ל״ב:ל׳) והחריב את ביתר וחרשה במחרשה, וביטל מישראל מילה וציצית ושבת וכל מצות שבתורה. וכן עשו כל הלוחצים שבאו אחריו והרבו ימים בשלוה.

בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִנְיַן (ישעיה א, כא): מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, מְלֵתִי כְּתִיב, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה לוֹ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד, בֵּית סֵפֶר לְמִקְרָא, וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה. דָּבָר אַחֵר, בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, אֶת כָּל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי יְשֵׁבָב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, וְרַבִּי חוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן, וְרַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם, וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן, וְרַבִּי עֲקִיבָא, וּבֶן עֲזַאי, וְרַבִּי טַרְפוֹן. וְאִית דְּמַפְקִין רַבִּי טַרְפוֹן וּמְעַיְילִין רַבִּי אֶלְעָזָר חַרְסְנָה. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה דָּרֵשׁ שִׁיתִּין אַפִּין בְּבִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל, וְרַבִּי הֲוָה דָּרֵישׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אַפִּין. וְלֹא דְּרַבִּי יוֹחָנָן יַתִּיר עַל רַבִּי, אֶלָּא רַבִּי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת הָיָה נִזְכַּר וְהָיָה דּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וּמִתְנַחֵם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, אַל תִּקְרֵי כּוֹכָב אֶלָּא כּוֹזָב. רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוֹזִיבָא הֲוָה אָמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרָתָא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ צָרִין עַל בֵּיתָר, וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִיבָא, וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מְקֻטָּעֵי אֶצְבַּע, שָׁלְחוּ לוֹ חֲכָמִים עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין, אָמַר לָהֶם וְהֵיאַךְ יִבָּדְקוּ, אָמְרוּ לוֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹקֵר אֶרֶז מִלְּבָנוֹן אַל יִכָּתֵב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁלְּךָ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיוּ אוֹמְרִים לָא תִסְעוֹד וְלָא תַסְכֵּיף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, יב): הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ. וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה בֶּן כּוֹזִיבָא, הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאֶחָד מֵאַרְכּוּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג מֵהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּךְ. שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הִקִּיף אַדְרִיָאנוּס קֵיסָר לְבֵיתָר, וְהָיָה שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם. וּלְבַסּוֹף נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, אֲתָא חַד כּוּתָאי וּמְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי, כָּל יוֹמִין דַּהֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא מִתְגַּעְגַּע בְּקִיטְמָא לֵית אַתְּ כָּבֵישׁ לָהּ, אֶלָּא הַמְתֵּן לִי דַּאֲנָא עָבֵיד לָךְ דְּתַכְבְּשִׁנָּהּ יוֹמָא דֵין, מִיָּד עָלֵיל בֵּיהּ בְּבוּבֵיהּ דִּמְדִינְתָּא, וְאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה קָאֵים וּמַצְלֵי, עֲבַד גַּרְמֵיהּ לָחֵישׁ בְּאוּדְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, אָזְלוּן וְאָמְרוּן לְבַר כוּזִיבָא חֲבִיבָךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בָּעֵי לְאַשְׁלָמָא מְדִינְתָּא עִם אַדְרִיָּאנוּס, שְׁלַח וְאַתְיֵיהּ לְהַהוּא כּוּתָאי אֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמַרְתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִין אֲנָא אָמַר לָךְ, מַלְכָּא קָטֵיל לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, וְאִין לֵית אֲנָא אָמַר לָךְ אַתְּ קָטֵיל לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, אֲבָל מוּטָב לִיקְטְלֵיהּ הַהוּא גַבְרָא לְגַרְמֵיהּ וְלָא תִתְפָּרְסִין מִיסְטֵירִין דְּמַלְכוּתָא. בֶּן כּוֹזִיבָא סָבַר בְּדַעְתֵּיהּ דִּבְעֵי לְאַשְׁלָמָא מְדִינְתָּא, כֵּיוָן דַּחֲסַל רַבִּי אֶלְעָזָר צְלוֹתֵיהּ שְׁלַח וְאַיְיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה אֲמַר לָךְ הָדֵין כּוּתָאי. אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא יָדַע מַה לְּחִישׁ לִי בְּאוּדְנָאי וְלָא שְׁמָעֵת לֵיהּ כְּלוּם דַּאֲנָא בִּצְלוֹתִי קָאֵימְנָא, וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֲוָה אֲמַר. נִתְמַלֵּא רוּגְזֵיהּ לְבֶן כּוֹזִיבָא יְהַב לֵיהּ חַד בְּעִיטָא בְּרַגְלֵיהּ וְקָטְלֵיהּ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה (זכריה יא, יז): הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ, אָמְרָה לוֹ אַתָּה סִמִּיתָ זְרוֹעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמִּיתָ עֵין יְמִינָן, לְפִיכָךְ זְרֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִּכְהֶה. מִיָּד גָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶהֱרַג בֶּן כּוֹזִיבָא, וְאַיתִיאוּ רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּי אַדְרִיָּאנוּס, אֲמַר מַאן קָטְלֵיהּ לְדֵין, אֲמַר לֵיהּ חַד גּוּנְתָאי אֲנָא קְטַלְתֵּיהּ לְדֵין, אֲמַר לֵיהּ זִיל וְאַיְיתֵיהּ לִי, אֲזַל וְאַיְיתֵיהּ וְאַשְׁכַּח עַכְנָא כְּרִיכָא עַל צַוָּארֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ לָא אֱלָהֵיהּ קְטָלֵיהּ לְדֵין מַאן הֲוָה יָכֵיל לֵיהּ, וּקְרָא עֲלוֹי (דברים לב, ל): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם. הָיוּ הוֹרְגִים בָּהֶם עַד שֶׁשָּׁקַע הַסּוּס בְּדָם עַד חָטְמוֹ, וְהָיָה הַדָּם מְגַלְגֵּל אֲבָנִים שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה וְהוֹלֵךְ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין. וְאִם תֹּאמַר שֶׁקְּרוֹבָה לַיָּם, וַהֲלֹא רְחוֹקָה מִן הַיָּם אַרְבָּעָה מִילִין. וְכֶרֶם גָּדוֹל הָיָה לוֹ לְאַדְרִיָּאנוּס שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, כְּמִן טְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהִקִּיפוֹ גָּדֵר מֵהֲרוּגֵי בֵּיתָר, וְלֹא גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּקָּבְרוּ עַד שֶׁעָמַד מֶלֶךְ אֶחָד וְגָזַר עֲלֵיהֶם וּקְבָרוּם. רַבִּי הוּנָא אָמַר יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הַטּוֹב שֶׁלֹא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עָשְׂתָה בֵּיתָר אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְלָמָּה נֶחְרְבָה עַל שֶׁהִדְלִיקוּ נֵרוֹת לְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלָמָה הִדְלִיקוּ, אָמְרוּ הַבּוּלְיוֹטִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה, וְכַד הֲוָה סָלֵיק חַד מִנְהוֹן לְצַלָּאָה, אֲמַר לֵיהּ בָּעֵית לְעִיבָדָא בּוּלְיוֹטִין, אֲמַר לֵיהּ לָא. בָּעֵית לְאִיעַבְדָא אַרְכוֹנְטִיס, אֲמַר לְהוֹ לָא. אָמְרֵי לֵיהּ מִן בְּגִין דִּשְׁמַעְנָא דְּאִית לָךְ חָדָא אִיסְיָא אַתְּ בָּעֵי מְזַבְּנָא יָתֵיהּ לִי, אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּדַעְתִּי, וַהֲוָה כּוֹתֵב וּמַשְׁלַח אוֹנוֹתֵיהּ לְבַר בֵּיתֵיהּ אִין אָתֵי גְּבַר פְּלוֹנִי לָא תִשְׁבְּקִינֵיהּ מֵיעַל לְאִיסְיָא דְּהוּא מַזְבְּנָא לִי. וַהֲוָה אָמַר הַהוּא גַבְרָא הַלְּוַאי אִיתָּבְרַת רַגְלֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא וְלָא סָלֵיק לְהָדֵין זָוִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה ד, יח): צָדוּ צְעָדֵינוּ, צָדְיָאה אוֹרְחָא מִלְּהַלָּכָא בְּאִילֵּין פְּלַטְיָיאתָא. קָרַב קִצֵּנוּ, קִיצָא דְּהַהוּא בֵּיתָא. מָלְאוּ יָמֵינוּ, יוֹמָא דְהַהוּא בֵּיתָא. אַף אִינוּן לָא פָּשַׁת לְהוֹן טַב, דִּכְתִיב (משלי יז, ה): שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשׁ מֵאוֹת מוֹחֵי תִּינוֹקוֹת נִמְצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת קֻפּוֹת שֶׁל קְצוּצֵי תְּפִלִּין נִמְצְאוּ בְּבֵיתָר, וְכָל אַחַת וְאַחַת מַחֲזֶקֶת שָׁלשׁ סְאִין, וּכְשֶׁאַתָּה בָּא לְחֶשְׁבּוֹן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלשׁ מֵאוֹת סְאִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתָר, וְקָטָן שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים אִם יָבוֹאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בַּמַּכְתְּבִין הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין וְדוֹקְרִין אוֹתָם. וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וּבָאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים כָּרְכוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשָׂרְפוּ אוֹתָם וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי וְקָרָא עַל עַצְמוֹ (איכה ג, נא): עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי וגו'. שְׁנֵי אַחִין הָיוּ בִּכְפַר חֲרוֹכָא, וְלָא הֲווֹן שָׁבְקִין רוֹמָאֵי עֲבַר תַּמָּן דְּלָא הֲווֹ קַטְלֵי יָתֵיהּ, אָמְרֵי כָּל סַמָּא דְּמִילָה נֵיתֵי כְּלִילָא דְּאַדְרִיָאנוּס וְנֵיתֵיב בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל [אלו] שִׁמְעוֹן, דְּהָא רוֹמָאֵי אַתּוּן, מִן דְּנָפְקִין פָּגַע בְּהוֹן חַד סָבָא אֲמַר לְהוֹן בָּרְיָיא בְּסַעֲדֵיכוֹן מִן אִלֵּין, אָמְרוּ לֵיהּ לָא נִסְעוֹד וְלָא נִסְכֵּיף, מִיָּד גָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנֶהֶרְגוּ, וְאַיְיתִיאוּ רֵישֵׁיהוֹן לְגַבֵּי אַדְרִיָּאנוּס, אֲמַר מָאן קָטֵיל אִילֵין, אֲמַר לֵיהּ חַד גּוּנְתָאי אֲנָא קְטִילַת לְהוֹן, אֲמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתֵי לִי פִּיטּוֹמַיְיהוּ, אֲזַל אַשְׁכַּח עַכְנָא כְּרִיכָא עַל צַוָּארֵיהוֹן, אֲמַר אִילּוּ אֱלָהֲהוֹן דְּאִילֵין לָא קָטֵיל לְהוֹן מָאן הֲוָה יָכֵיל לְמִקְטְלִינוֹן, וּקְרָא עֲלֵיהוֹן (דברים לב, ל): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם. שְׁנֵי אֲרָזִים הָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְתַחַת אֶחָד מֵהֶן הָיוּ אַרְבַּע חֲנֻיּוֹת שֶׁל מוֹכְרֵי טְהָרוֹת, וּמִן הָאֶחָד הָיוּ מוֹצִיאִין אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת לְכָל חֹדֶשׁ, וּמֵהֶן הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַסְפִּיקִין לַקִּנִּים. טוּר שִׁמְעוֹן הֲוָה מַפִּיק תְּלַת מְאָה גָּרָבִין, וְלָמָּה חָרְבוּ, אִי תֵימָא מִפְּנֵי הַזּוֹנוֹת, וַהֲלֹא לֹא הָיְתָה אֶלָּא רִיבָה אַחַת וְהוֹצִיאוּהָ מִשָּׁם. אָמַר רַבִּי הוּנָא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מְשַׂחֲקִין בְּכַדּוּר בְּשַׁבָּת. עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים עֲיָרוֹת הָיוּ בְּהַר הַמֶּלֶךְ, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, הָיָה הָאֶלֶף אֶחָד מֵהֶם, וּכְנֶגְדָּן הָיוּ לוֹ אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם. שְׁלשָׁה עֲיָרוֹת הָיָה טִימָס שֶׁלָּהֶם עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם, כָּבוּל, שִׁיחִין, וּמַגְדְּלָא. וְלָמָּה חָרוּב, כָּבוּל, מִפְּנֵי הַמַּחְלֹקֶת. שִׁיחִין, מִפְּנֵי כְשָׁפִים. מַגְדְּלָא, מִפְּנֵי הַזְּנוּת. שְׁלשָׁה עֲיָרוֹת הָיוּ בַּדָּרוֹם וְהָיוּ מוֹצִיאוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: כְּפַר בִּישׁ, כְּפַר שַׁחֲלַיִם, כְּפַר דִּיכְרִין. כְּפַר בִּישׁ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כְּפַר בִּישׁ, דְּלָא הֲוַת מְקַבְּלָא אַכְסַנְיָא. כְּפַר שַׁחֲלַיִם, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כְּפַר שַׁחֲלַיִם, דַּהֲווֹ מְרַבְיָן בְּנֵיהוֹן כְּאִילֵין תַּחֲלוּסַיָּיא. כְּפַר דִּיכְרִין, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כְּפַר דִּיכְרִין, דְּכָל אִתְּתָא דַּהֲוַת תַּמָּן הֲוַת יָלְדָה בְּנִין דִּיכְרִין, וְכָל אִתְּתָא דַּהֲוַת בָּעְיָא לְמֵילַד נְקֵבָה, הֲוַת נָפְקָא לְבַר מִן קַרְתָּא וַהֲוַת יָלְדָה נְקֵבָה, וְכָל אִתְּתָא אַחֲרִיתָא דַּהֲוַת בָּעְיָא לְמֵילַד בַּר דְּכַר, הֲוַת אַתְיָא תַּמָּן וַהֲוַת יָלְדָה זָכָר. וְכַדּוּ כַּד אַתְּ נְצַעְהוֹן בְּשִׁתִּין רִבְוָון דְּקַנְיֵי לָא נָסְיָין לְהוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קָפְצָה לָהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַב הוּנָא אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת חֲנֻיּוֹת שֶׁל מוֹכְרֵי טְהָרוֹת הָיוּ בְּמַגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָּא וּשְׁלשׁ מֵאוֹת חֲנֻיּוֹת שֶׁל אוֹרְגֵי פָּרוֹכוֹת הָיוּ בִּכְפַר נִמְרָה. וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוֹנִים אַחִים כֹּהֲנִים הָיוּ נְשׂוּאִים לִשְׁמוֹנִים כֹּהֲנוֹת אֲחָיוֹת, בְּלַיְלָה אֶחָד תְּלוּנְהוּ בַּחֲדָא גַפְנָא, חוּץ מֵאַחִים בְּלֹא אֲחָיוֹת, חוּץ מֵאֲחָיוֹת בְּלֹא אַחִים, חוּץ מִלְוִיִּים וְחוּץ מִיִּשְׂרָאֵל. שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּרְחֵי כְּהֻנָּה נֶהֶרְגוּ עַל דָּמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה. רַבִּי יודָן שָׁאַל לְרַבִּי אַחָא הֵיכָן הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּעֶזְרַת נָשִׁים, אָמַר לוֹ לֹא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעֶזְרַת נָשִׁים, אֶלָּא בְּעֶזְרַת כֹּהֲנִים, וְלֹא נָהֲגוּ בְּדָמוֹ לֹא כְדַם צְבִי וְלֹא כְדַם אַיָּל, תַּמָּן כְּתִיב (ויקרא יז, יג): וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה וגו' וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, בְּרַם הָכָא כְּתִיב (יחזקאל כד, ז): כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר, וְכָל כָּךְ לָמָּה, (יחזקאל כד, ח): לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סֶלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת. שֶׁבַע עֲבֵרוֹת עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הָרְגוּ כֹּהֵן וְנָבִיא וְדַיָּן, וְשָׁפְכוּ דַם נָקִי וְחִלְּלוּ אֶת הַשֵּׁם וְטִמְּאוּ אֶת הָעֲזָרָה, וְשַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁעָלָה נְבוּזַרְאֲדָן חַזְיֵיהּ לִדְמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא רָתִיחַ, אֲמַר לְהוֹן מַאי הִיא, אָמְרוּ לֵיהּ דַּם פָּרִים וּכְבָשִׂים, אַיְיתֵי פָּרִים וּכְבָשִׂים וְלָא אִידוּם, אַיְיתֵי כָּל מִינֵי דָמִים וְלָא אִידוּם, אֲמַר לְהוֹן אִי אַמְרִיתוּ לִי מוּטָב וְאִי לָא אֲנָא מַסְרֵיקְנָא לְבִישְׂרָא דַּהֲנָךְ אֵינָשֵׁי בְּמַסְרֵיקִין דְּפַרְזְלָא וְלָא אֲמָרוּ לֵיהּ, וְהַשְׁתָּא דַּאֲמַר לְהוֹ הָכֵי אָמְרוּ לֵיהּ מַה נְּכַסֵּי מִינָךְ, נְבִיָּיא כַּהֲנָא הֲוָה לָן וַהֲוָה מוֹכִיחַ לָן לְשׁוּם שְׁמַיָא קַבִּילוּ, וְלָא קַבְּלֵינַן מִינֵיהּ אֶלָּא קָאֵימְנָא עִילָּוֵיהּ וְקַטְלִינַן לֵיהּ. אֲמַר לְהוֹן אֲנָא מְפַיַּיסְנָא לֵיהּ, אַיְיתֵי סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שָׁחַט עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח. שָׁחַט סַנְהֶדְּרֵי קְטַנָּה עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח. אַיְיתֵי פִּרְחֵי כְּהֻנָּה שָׁחַט עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח. שָׁחַט תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן עִילָּוֵיהּ וְלָא נָח. אָמַר לוֹ זְכַרְיָה טוֹבִים שֶׁבְּעַמְּךָ אִבַּדְתִּי רְצוֹנְךָ שֶׁיֹּאבְדוּ כֻּלָּם, לְאַלְתָּר נָח. וְהִרְהֵר נְבוּזַרְאֲדָן הָרָשָׁע תְּשׁוּבָה וְאָמַר, וּמַה מִּי שֶׁמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כָּךְ כְּתִיב בּוֹ (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאִבֵּד נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד נִתְמַלֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְרָמַז לַדָּם וְנִבְלַע בִּמְקוֹמוֹ. שְׁמוֹנִים אֲלָפִים פִּרְחֵי כְּהֻנָּה בָּקְעוּ בַּחֲיָלוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וּבְיָדָן מָגִינֵּי זָהָב, הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל יִשְׁמְעֵאלִים וְהוֹצִיאוּ לָהֶם מִינֵי מְלוּחִים וְנוֹדוֹת מְנֻפָּחוֹת, אָמְרוּ לָהֶם נִשְׁתֶּה קֳדָמַיי, אָמְרוּ לָהֶם אִכְלוּ קֳדָמַיי וּלְבָתַר כֵּן אַתּוּן שָׁתְיָין, מִן דַּאֲכָלוּן הֲוָה נָסֵיב כָּל חַד וְחַד מִינַיְיהוּ זִיקָא וִיהַב לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ וַהֲוָה רוּחָא עָלֵיל בִּכְרֵיסֵהּ וּבָקְעָה לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כא, יג): מַשָֹּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים, לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. מִי נָתוּן בְּיַעַר הַלְּבָנוֹן בַּעְרָב תָּלִינוּ, אֶלָּא אֹרְחוֹת דְּדָנִים, אָרְחֲהוֹן דִּבְנֵי דְּדָנַיָּיא עָבְדִין כֵּן, וְכִי כֵן עֲבַד אֲבוּהוֹן לַאֲבוּכוֹן, מַה כְּתִיב בַּאֲבוּכוֹן (בראשית כא, יט): וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁק אֶת הַנָּעַר, וְאַתֶּם לֹא קִיַּמְתֶּם לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם, וְכִי מִטִּיבוּתְהוֹן אַיְיתָן לְגַבֵּיכוֹן (ישעיה כא, טו): כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, מִפְּנֵי חַרְבּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר נָדָדוּ. מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיוּ שׁוֹמְרִים שְׁמִטּוֹתֵיהֶן כָּרָאוּי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, עַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיוּ שׁוֹמְרִים שַׁבָּת כָּרָאוּי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה יג, טו): בַּיָּמִים הָהֵמָה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת. וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ (במדבר כא, יד): עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִגִּיבְתּוֹן וְעַד אַנְטִיפְרַס שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָרוֹת הָיוּ, וּקְטַנָּה שֶׁבָּהֶן זוֹ בֵּית שֶׁמֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ו, יט): וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ וגו', וְכַדּוּן אֲפִלּוּ מֵאָה קָנֵי לֵית בָּהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְׁמַרְתָּהּ הָיְתָה קְטַנָּה בַּמִּשְׁמָרוֹת, וְהָיְתָה מוֹצִיאָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף פְּרָחִים. כַּמָּה פּוּלְמְסָאוֹת עָשָׂה אַדְרִיָּאנוֹס, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, וְחַד אֲמַר חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה בְּמַפַּלְתָּהּ שֶׁל תַּרְמוֹד, לָמָּה, שֶׁהָיְתָה שֻׁתֶּפֶת בִּשְׁתֵּי חֻרְבָּנוֹת. רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן הֶעֱמִידָה שְׁמוֹנִים אֶלֶף קַשָּׁתִין, וּבַשֵּׁנִי הֶעֱמִידָה אַרְבָּעִים אֶלֶף קַשָּׁתִין. רַב הוּנָא אָמַר בְּחֻרְבָּן אַחֲרוֹן הֵם כָּרִאשׁוֹן.

תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך וגו'. אמר ישעיהו (ישעיה כה א) ה' אלקי אתה ארוממך וגו'. ואודה על זה הדבר לא על חנם אלא על כי עשית פלא. ומה פלאים עשה. מה כתיב למעלה מזו הפרשה (שם כד כא) והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'. (שם כב-כג) ואוספו אספה אסיר וגו' וחפרה הלבנה וגו'. אותה שעה ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא. על הפלאים שעשית עמנו. וכן דוד אמר ארוממך אלקי וגו'. ולא על חנם אלא על שהבטחתנו למעלה מן הפרשה שנאמר (תהלים קמד יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים. עומדים כארזים שנאמר (שם קד טז) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון וגו'. לכך נאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים. גדלים והולכים כארזים. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. וכי צריכות להתקשט הלא מלובנות כסיד ומאדימות כדם שעל זוית מזבח. לכך נאמר בנותינו כזויות וגו'. הרי למדנו קומתן של אנשים כארזים הם גדולים. מנין הם אוכלים. אמר לו הקב"ה מן האוצר. שכן כתיב אחריו מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן. דכתיב (ויקרא כו י) ואכלתם ישן נושן. צאננו מאליפות מרובבות. לא כשל עכשיו. (דכתיב ויטוש לשה מפני זאבים). וכן הוא אומר (שמואל-א יז לד) ובא הארי והדוב ונשא שה מהעדר. עכשיו אינו כן אלא (ישעיה סה כה) זאב וטלה ירעו כאחד. לכך נאמר צאננו מאליפות. ומי הן הצאן אלו ישראל. שנאמר (יחזקאל לד יז) ואתנה צאני וגו'. לכך נאמר מרובבות בחוצותינו. אין פרץ ואין יוצאת וגו'. מה שהוא נותן צוחה ברחובות מוריד דמעות הוא מלאך המות ומחבל ועכשיו אין צוחה ברחובותינו. (זכריה ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. לכך נאמר ואין צוחה ברחובותינו. שנאמר (שם ה) ורחובות העיר ימלאו ילדים. הואיל וכל כך עתיד הקב"ה לעשות לישראל לפיכך (תהלים קמד טו) אשרי העם שככה לו. וכשתעשה כל אלה לנו אנו מודים ומרוממים לך על כל הפלאים שתעשה עמנו ושעשית לנו. לכך נאמר ארוממך אלקי המלך. ישראל מרוממים להקב"ה. שנאמר (ישעיה כו יא) רמה ידך וגו' כשם שרוממוהו על הים. שנאמר (שמות טו כא) שירו לה' כי גאה וגו'. (תהלים צט ה-ט) רוממו ה' אלקינו. לכך נאמר ארוממך אלקי המלך. לא כעכשיו אם עשה להם נסים אומרים שירה ואם לאו אין אומרים שירה. אלא לעתיד לבוא אינם בטלים אלא הם אומרים השירה והברכה תמיד. שנאמר ואברכה שמך לעולם ועד. אין לנו מלאכה אלא לברכך ברכות חדשות. וכן הוא אומר (שם סח כ) ברוך ה' יום יום וגו':