זכריה יב:ב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), אוצר מדרשים, פרקי דרבי אליעזר ומדרש תהילים

ואמר רבי ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע ושל נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ובאותה שעה נזדעזעה ארץ ישראל ת׳ פרסה על ת׳ פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה את סודי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי את סתריך לבני אדם וגלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד בקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מאי טעמא משום דאית בה קץ משיח. ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הפסוקים. ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות שכחום וחזרו ויסדום. מאי שנא אדאורייתא דלא אזדעזעה ומאי שנא אדנביאים דאזדעזעה דאורייתא מיפרשן מילי דנביאים איכא מילי דמסתמן ואיכא מילי דמיפרשן איכא מילי דמסתמן כגון (זכריה יב ב) ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון ואמר רבי יוסף אלמלא תרגום דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר מאי היא בעיתא ההיא יסגא מספדא בירושלים כמספד אחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדדרמון בן טברימון ברמות גלעד וכמספד יאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדו:

תנו רבנן כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד׳ זקנים לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי בהגדות הוא ואל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו אמר רבי עקיבא ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר (ויקרא י ו) ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳ והלא דברים קל וחומר ומה נדב ואביהו שלא עשו אלא מצוה אחת דכתיב (שם ט ט) ויקריבו בני אהרן את הדם אליו כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה נענה רבי יוסי הגלילי ואמר (מ״א יד יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו וגומר והלא דברים קל וחומר ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה (שם) יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה מאי דבר טוב רבי זירא ורבי חנינא בר פפא חד אמר שבטל משמרתו ועלה לרגל וחד אמר שבטל פרסדאות שהושיב אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר (ירמיה לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך [המלכים] הראשונים וגומר והלא דברים קל וחומר ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה. נענה רבי עקיבא ואמר (זכריה יב ב) ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדון ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר בעידנא ההיא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד יאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדון והלא דברים קל וחומר ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב (מ״א כב לה) והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב כך בניו של רבי על אחת כמה וכמה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב ביה בצדקיהו (ירמיה לד ה) בשלום תמות וכתיב (שם לט ז) ואת עיני צדקיהו עור אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שמת נבוכדנצר בימיו ואמר ליה רבא לרבה בר מרי קברותיך בשלום וכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שלא חרב בית המקדש בימיו:

ב') דבר אחר, אשרי תמימי דרך – הה"ד שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר (תהלים ל״ז ל"ז), א״ר תנחומא כך לימדו אותנו ר׳ יהודה הלוי בר שלום ור׳ פנחס הכהן ורב הונא – שלשתן אמרו ששלש פעמים גוג ומגוג יבואו על ישראל לעתיד לבא, ובשלישית הן באין ועולין לירושלם, והן הולכין ליהודה ומכתיבין בהן שהן גבורים שנאמר וגברתי בה׳, וכן הוא אומר הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלַים סַף רַעַל (זכריה י״ב ב'), מהו סף רעל? שהוא עתיד להשקות את העמים כוס תרעלה של דם, אין סף רעל אלא כוס דם, שנאמר ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב), כיון שהן עולין לשם מה הן עושין? מוסרין לכל אחד ואחד מבני ישראל שני גבורים. למה? כדי שלא יברחו, כיון שגבורי יהודה עולין ומגיעין לירושלם להתפלל בלבם, ואומרים נפול בידם ולא הם בידינו. ולמה מתפללין הם בלבם? שהם מתייראין להשמיע קולם, הה״ד וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם (זכריה י״ב ה'), אמר להם הקב״ה, בתמימות באתם – חייכם שהתמימות מעלה עליכם, שנאמר תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם (משלי י״א ג'), באותה שעה הקב״ה נותן להם ליהודה גבורה והם שולפין כלי זיין שלהם, ומכין לאותן האנשים מימינם ומשמאלם והורגין אותם – הוי אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ.