בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא אָשִׂים֩ אֶת־אַלֻּפֵ֨י יְהוּדָ֜ה כְּֽכִיּ֧וֹר אֵ֣שׁ בְּעֵצִ֗ים וּכְלַפִּ֥יד אֵשׁ֙ בְּעָמִ֔יר וְאָ֨כְל֜וּ עַל־יָמִ֧ין וְעַל־שְׂמֹ֛אול אֶת־כָּל־הָעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְיָשְׁבָ֨ה יְרוּשָׁלִַ֥ם ע֛וֹד תַּחְתֶּ֖יהָ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י"ד ט"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע"ד כ"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע"ג כ"ז): ד"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס"ט כ"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ"ג י"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה"ש ב' ט"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ"ט ט"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:
מדרש תהילים
דבר אחר כל גוים סבבוני. שהוא עתיד להכניס כל אומות העכו"ם להעלות לירושלים וישראל מתייראים ממנו. באותה השעה אומר להם הקב"ה (ישעיה מא יד) אל תיראי תולעת יעקב. סבוני גם סבבוני. שהוא עתיד לתפוס שבט יהודה ולאסור אותן וכסבורין למסור כל אחד ואחד לשונאים שלו ויאמרו יבואו אחינו וישלטו בנו ואל ישלטו בנו שונאינו שנאמר (זכריה יב ה) ואמרו אלופי יהודה בלבם. והקב"ה עושה להם נסים ומפיל שונאיהם לפניהם שנאמר (שם ו) ביום ההוא אשים את אלופי יהודה וגו'. והמה פרוכים. לכך נאמר בשם ה' כי אמילם. סבוני כדבורים. מה הדבורה הזו מכניסה דבש לבעליה כך עתיד הקב"ה לכנס כל אומות העולם ולהעלותם לירושלים שנאמר (שם יד א) הנה יום בא לה'. יכול יש בהם ממש לכך נאמר דועכו כאש קוצים. משל למלך שנכנסו עליו גנבים והיה המלך פקח. אמר המלך אם אני עומד עליהם מיד הם אומרים מה מצא בידינו מן המחתרת. אלא יודע אני שעתידין לבוא שלשה פעמים לסוף אני עומד עליהן והורגן. כך המלך זה הקב"ה. גנבים אלו אומות העכו"ם. המחתרת זה העיר שנאמר (שם ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים. ואומר (שם) ונלכדה העיר ונשסו הבתים זו הביזה. והנשים תשכבנה אלו הבנות. (שם) ויצא חצי העיר בגולה זו השביה. והקב"ה יוצא ונלחם עמהם שנאמר (שם ג) ויצא ה' ונלחם עם כל הגוים. והקב"ה משלח בהם מגפה שנאמר (שם יב) וזאת תהיה המגפה. וכל הפרשה. והמה פרוכין. לכך נאמר כי אמילם. דחה דחיתני לנפול בימי עשו וה' עזרני. דוד אמר דחה דחיתני לנפול בימי גלית וה' עזרני: