זכריה יב:י מדרש: אוצר מדרשים, איכה רבה, מדרש לקח טוב ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

ר׳ שמואל אומר על דברי ר׳ ישמעאל שהיה אומר מנין שאין הקב״ה מוציא מלכות ישמעאל אלא כדי להושיע בה את ישראל? שנאמר על יד ישעיה הנביא וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וגו' (ישעיהו כ״א:ז׳), מלמד שבראשונה יחזור למנהג זרע אומתו שלוחצין ודוחקין העולם במס כבד, וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב (שם), רב קשב – ר׳ שמעון אומר, כיון שראה ישעיה ששלום בפיו, היה שמח. ואמר ר׳ שמעון, מאי דכתיב וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל, רכב – זו בבל, צמד – זו מדי, פרשים – זו יון, רכב חמור – זו אדום, רכב גמל – זו מלכות ישמעאל, וכיון שראה תשועות שהן עתידין לעמוד, פתח ואמר מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים (שם). ר׳ שמעון אומר, כיון שראה ישעיה שעתיד לעמוד ממנו מלכים רשעים לוחצים לישראל ולוקחים מן החיים שכר החיים ומן ההרוגים שכר המתים, התחיל צועק ואומר: רב קשב. וכן היה אומר ר׳ שמעון, בתחלת מלכותו כשהוא יוצא יבקש לעשות רע עם ישראל, ויתחברו עמו אנשים גדולים מישראל, ויתנו לו אשה מהם, ויהיה שלום בינו לבין ישראל, ויכבוש כל הממלכות, ויבא לירושלם וישתחוה שם, ויעשה מלחמה עם האדומים ויברחו מפניו, וילכוד המלוכה בחזקה ואח״כ ימות, ויעמוד אחר מחצר מות וימלוך תחתיו, ויעמוד אחר ויהרוג אותו, ויעלה לירושלם ויחצוב הר המוריה, ויעשה אותו מישור, ויעמוד אחר וימלוך אחריו ימים מועטים, ויעמוד מלך אחר גדול מכולן ויקראו שמו מרואן, וזרועות ארבע יעמדו ממנו, והם יגדרו את חומת ההיכל, ועוד יעמוד מלך אחר וימלוך י״ט שנה והוא יאכל שלות בני ישמעאל, ויעמוד אחר ויבקש לכרות מימי הירדן ולא תתקיים עצתו, ויעמדו עליו נשיאי קדר ויהרגו אותו. ויעמוד אחר וימעיט איפות ומדות ומשקלות, ויעמוד אחר ויתקוטט במזרח ובמערב, אחרי כן אין שלום אמר ה׳ לרשעים (ישעיה מ״ה). ואלה המלכים שיעמדו מהם: הראשון עבד מושלים, שנאמר כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים (ישעיהו מ״ט:ז׳), השני מזרע המלוכה, השלישי יקום במחלוקת, הרביעי הוא אח לשני, ובימיהם יצמח צמח אם זכו ישראל. וזה לך האות כשאתה רואה שנה ראשונה – בלא מטר, והשניה – חצי רעב, והשלישית – רעב גדול, והרביעית – לא רעב ולא שובע, והחמישית – שובע גדול ויצמח כוכבו של משיח, ובששית – קולות, ובשביעית – מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד יבא אם זכו ישראל, ואם לאו, על מלך הרביעי תפשע קרן מערבית דרומית, וישלח שם גייסים הרבה מאד, במלחמה הראשונה ינצחו בני מערב, ובשניה ינצחו בני מזרח, וביום ההוא תתקיים הנבואה שחזה ישעיה, שנאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה׳ לַזְּבוּב (ישעיה ז׳ י"ח), וכשאתה רואה שנפלה מלכות נירון המערבי אשר בדמשק, נפלה מלכות בני מזרח, ויבואו בני מערב על בני מזרח להשמיד ולהחריב, ויברחו הנשארים ויעברו לארץ הצבי ויכלה אותה בידם. ויחזק מלכות בני מערב במצרים ובשיחור עד פרת. ואחר כל זאת, אם לא זכו ישראל, יעמוד מלך עז פנים ויהרוג את מלך בני מזרח בירח אב, ויגזור גזרות על ישראל, ויבטל המועדים והשבתות, שנאמר וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן (דניאל ז׳:כ״ה) עידן – שנה, עידנין – שנתים, ופלג – חצי שנה. ואח״כ יעמוד מלך ושמו מושיב ומשיב כל מי שהוא עובד ע״ז, שנאמר וזעם על ברית קודש (דניאל י״א:ל׳), וימלוך ט׳ חדשים, שנא׳ לכן יתנם עד עת יולדה ילדה (מיכה ה׳:ב׳) וכמה עת יולדה? ט׳ חדשים. ואחר כל זאת, ירד השטן וילך ברומי לצורת האבן ויתחבר עמה כדרך מעשה, ותתעבר האבן ותלד את ארמילוס, וימלוך ארבעים יום וידיו קשים יותר מארבעים סאה, וגוזר גזירות רעות על ישראל, ויפסקו אנשי מעשה וירבו אנשי גזל, אם זכו ישראל יצמח משיח בן יוסף בגליל העליון, ויעלה לירושלם ויבנה ההיכל, ויקריב קרבנות ותרד אש ותאכל קרבנותיו, וישבו ישראל כל ימיו לבטח. ויעלה חיל גוג ויחריב ירושלם ויהרוג את משיח בן יוסף, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ וגו׳ (תהילים ב׳:ב׳), וישראל סופדין ובוכין את משיח, שנאמר והביטו אליו את אשר דקרו וספדו עליו (זכריה י״ב:י׳), ויתחלקו לארבע כתות, ג׳ מהן ילכו בגולה והאחת תותר, שנאמר ויתר העם לא יכרת מן העיר (שם י״ד). ואח״כ יצא הקב״ה להלחם עמהם, שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (שם). מה כתיב תמן? ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. ואומר, וזאת תהיה המגפה וגו׳. והקב״ה יתקע בשופר גדול ואומר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי (ישעיהו מ״ג:ו׳), ואומר ופדויי ה׳ ישובון (שם ל״ה), ואומר לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו (שם מ״ט), לאסורים צאו – אלו שבנהר סמבטיון שהם באסורים, ולאשר בחשך הגלו – אלו ט׳ השבטים וחצי שהם יושבים [מתחת להרי חשך]. והקב"ה יקבץ אותם ויעלם לירושלם וינחם אותם בכפלים, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נ״א). אמרו ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע! חטאנו לפניך על ההרים. אמר להם, אני מעבירם שנאמר כי ההרים ימושו (שם נ״ד). ועוד אמרו, קלקלנו בחמה ובלבנה. אמר להם, אני מעבירם שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (שם כ״ד). וישלח הקב״ה את אליהו שישמח לבם של ישראל, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג), ומבשר להם בשורות שלום וטובות, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו׳ (ישעיהו נ״ב:ז׳), עד שחזרה המלכות לבית דוד. המלך

דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הֵן לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין אַף מִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם. הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, מִתְאֹנְנִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמִתְאֹנְנִים, (הושע ה, י): הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְבוּל, מַסִּיגֵי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמַסִּיגֵי, (הושע ד, טז): כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, כִּי פָרָה סֹרֵרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּפָרָה סֹרֵרָה, וּמִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. דָּבָר אַחֵר, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, זֶה פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ט): אָמַר אוֹיֵב. נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, זֶה הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ז, ו): אִישׁ צַר וְאוֹיֵב. דָּבָר אַחֵר, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב (יחזקאל לו, ב): יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב. וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יִרְמְיָה אָמַר אֵלּוּ בָנִים שֶׁהֵן חֲבִיבִים עַל אֲבוֹתָם כְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁלָּהֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁהֵן חֲבִיבִין עַל יִשְׂרָאֵל כְּגַלְגַּל הָעַיִן. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ, אַרְבַּע שְׁפִיכוֹת הֵן לְטוֹבָה וְאַרְבַּע שְׁפִיכוֹת הֵן לְרָעָה, אַרְבַּע שְׁפִיכוֹת לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יב, י): וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים. (יואל ג, א): וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וגו' וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי. (יחזקאל לט, כט): וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים. וְאַרְבַּע שְׁפִיכוֹת לְרָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, כה): וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ. וּבִיחֶזְקֵאל כְּתִיב (יחזקאל ט, ח): בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלָיִם. וּכְתִיב (איכה ד, יא): כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ. וְהָדֵין: שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ.

תרגום יונתן בן עוזיאל או תרגום ירושלמי שנמצא לפנינו במקראות גדולות עה״ת לא היה נודע לבעלי התלמוד כי נתחבר בזמן הגאונים, אך ידעו מתרגום רב יוסף על נ"ך והשתמשו בו הרבה, ואפשר שעיקרו הוא של יונתן בן עוזיאל ורב יוסף היה מסדרו והוסיף בו איזה דברים ולכן נקרא על שמו, כנראה ממה שאמר על הפסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלַים כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן (זכריה י״ב:י׳-י״ב), וא"ר יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר: ביומא ההוא יסגא מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טבריון ברמות גלעד וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו (מגילה ג׳.).