זכריה יד:ג מדרש: תנא דבי אליהו רבה, ספרי דאגדתא, אוצר מדרשים ומדרש תנחומא

ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום הכפורים לישראל לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכין אותו כנגד פתח בית המלך וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח שמחה גדולה. לכך נדמה יום הכפורים שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה. ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה לכך נאמר כה אמר ה' אלהים להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות וגו' (יחזקאל ל״ו:ד׳) באו ושמחו שמחה גדולה שאני מוחל להם לעונותיהם של ישראל לפיכך יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו עד אותה שעה כל טובות וצדקות שעשה עם ישראל כל שעה ושעה שנאמר זכר אלה יעקב וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ב) ונאמר מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) מה עבים נמחים ע"י הרוח כך עונותיהם של ישראל נמחים בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם הבא שנאמר מחיתי כעב פשעיך ומה ת"ל כי גאלתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים לכך נאמר כי גאלתיך. מה ענין של אחריו רנו שמים כי עשה ה' וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ג): ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום גוג לע"ל לפי שהעוה"ז דומה לפני הקב"ה לבעל הבית ששכר פועלים ומעיין בהם למי שעושה לאמיתו שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד׳:י׳) אחד שעושה לאמיתו ואחד שאינו עושה לאמיתו הכל מתוקן לפניו לסעודה לפיכך נתחייבו עכו"ם לישטף וליאבד ולירד לגיהנם על ששלחו יד בישראל ובירושלים ובבית המקדש תדע לך שהוא כן כשבא נבוכדנאצר מלך בבל הקיף את ירושלים והיו עכו"ם משיבין ואומרין במה (נ"א בפה) אחד במה חשבנוהו כבשנו את עירו והיכלו. משיבה רוח הקודש ואמרה להם שוטים שבעולם ועד אותה שעה לא נתחייבתם שתרדו לגיהנום על אותה שעה אומר (ירמיה כ) בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם וגו' כשם שהם היו מאספין קהילין ובאים לבזבז ממונם של ישראל כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו דברי תורה ועל דבר אשר ענו את ישראל שנא' וקצף גדול אני קוצף וגו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו). ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה׳:י״ד) ואומר הנה יום בא וגו' ואספתי את כל הגוים (זכריה י״ד:ב׳) ומיד יצא ה' ונלחם וגו': (זכריה י״ד:ג׳) פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם והיתה שם תשחורת תפסוני והכניסוני לבית המלך וראיתי שם מטות מוצעות וכלי כסף וכלי זהב שמונחין שם אמרתי אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו' (תהילים צ״ד:א׳) בא אלי חבר אחד (פי' חכם מאומות העולם) ואמר לי סופר אתה אמרתי לו משהו אמר לי אם תאמר לי דבר שאני שואל אותך לך לשלום אמרתי לו אמור. אמר לי אלהים דיין אמת הוא אלהים קדוש צדיק וחסיד ואמת לעולמי עולמים ומכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה ועשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא העולם והכינו ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות כיון שפרה ורבה זה עובד לחמה ולבנה וזה עובד לעץ ואבן ובכל יום ויום מתחייבין באלוה. לפיכך כשהוא חוזר ומסתכל בכל מעשי ידיו שברא בעולם אמר לאלו ואלו חיים לאלו ואלו נשמות לאלו ואלו אכילה ושתיה הרי הן חשובין כבהמה וכחיה וכשאר שקצים ורמשים שברא הקב"ה בעולמו. מיד נתקררה דעתו ואין מכלה אותם. הא למדת שלא נברא בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם אלא לרפואה לבני אדם על הארץ. אמר לי אתם אומרים אש אינו אלוה מפני מה כתיב בתורה אש תמיד תוקד וגו' (ויקרא ו׳:ו׳) אמרתי לו בני כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) אלא אלהים אחד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים ואתם אומרים אש אלוה הוא אינו אלא שבט שנתנה לתשמיש בני אדם על הארץ משלו למה"ד למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו ואמר להם לעבדיו ולבניו ולבני ביתו בזה אני מכה אתכם ובזה אני הורג אתכם כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה ואם לא חזרו בהן בה מכה אותם ובה הורג אותם לכך נאמר אש תמיד תוקד ואומר כי באש ה' נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז) יכול. ת"ל כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד) משלו משל למה"ד למלך שהיו עבדיו ובניו ובני ביתו נוהגין שלא כשורה אמר לבניו ולעבדיו ולבני ביתו דוב אני עליכם ארי אני עליכם מלאך המות אני עליכם מפרי דרכיכם לכך נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא.

[אסתר ג, יב] ויקראו סופרי המלך. [ויכתב ככל אשר צוה המן]. כתיב ויצו פרעה (שמות א כב), פרעה צוה והקב"ה לא צוה, פרעה צוה כל הבן הילוד (שם), והקב"ה לא צוה, המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, וה' לא צוה, מה בידך, מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וגו', וכן הות ליה, ותלו אותו ואת בניו על העץ, אמר ר' לוי ארורין הן הרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל, כל אחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין שהרג הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, שהוא נכנס אצל אמו והוליד שת, אני אין עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז מא), ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אבל אני אין עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות אימתהון אנא משנק להון, הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד וגו' (שמות א כב), המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד, ולא היה יודע שהבנות נושאות ופרות ורבות, אני אין עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד, א"ר לוי אף גוג ומגוג עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעמקים בעצה על ישראל, ולא היו יודעין שיש להן פטרון בשמים, אני אין עושה כן, אלא הריני מזדווג על פטרונם תחילה, ואחר כך אני חוזר ועושה עמהם מלחמה, הה"ד יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), אמר הקב"ה לי באת להזדווג ולעשות עמי מלחמה, כמה נדודים יש לפני, כמה שרפים יש לפני, כמה מלאכים יש לפני, וכמה ברקים יש לפני, אלא אני בעצמי ארד ועושה עמך מלחמה, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג), וכתיב ה' כגיבור יצא (ישעיה מב יג), מה כתיב תמן, והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט).

כל קרבן חסר וי״ו למה? שהוא קרבן של ישראל, כענין שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י״ד ג׳) וקרבן שהיו ישראל מקריבין הוא היה מלחמתן של ישראל, וכן מצינו שכל זמן שהיו ישראל מקריבין קרבנות היו יוצאין במלחמה ונוצחין, וכן הוא אומר ויקח שמואל טלה חלב אחד וגו׳ מה נאמר ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים וגו׳ (ש"א ז׳ ט׳), וכשהיו נמנעין מלהקריב קרבנות היו יוצאין ונופלין בחרב לפני אויביהם, וכן הוא אומר גם סגרו דלתות האולם וגו׳ (דהי״א כ״א י״ח) מה נאמר אחריו והנה נפלו אבותינו בחרב וגו׳. דבר אחר קרבן למה חסר? לפי שהוא קרובן מלשון קרוב, לפי שהקרבן מקרב את ישראל לפני השכינה, וכן מצינו בנח הצדיק שלא נתקרב להקב״ה עד שהקריב קרבן, שנאמר ויבן נח מזבח לה׳ (בראשית ח׳ כ׳), וכן אברהם ויבן שם אברהם את המזבח, וכן יצחק בנו ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳, וכן יעקב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק (שם מ״ו א׳). בדוד מה נאמר ומלאך ה׳ אמר אל גד לאמור כי יעלה דוד להקים מזבח לה׳ (דהי״א כ״א י״ח) ואחריו מהו אומר ויעל דוד בדבר גד. וכן באליהו מהו אומר ובשאר נביאים וכל ישראל, וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהלים קמ״ח).