זכריה יד:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, פסיקתא דרב כהנא ומדרש תנחומא

(דף נ) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד ו). מאי אור יקרות וקפאון. א״ר אלעזר זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי הוא לעולם הבא. ר׳ יוחנן אומר אלו נגעים ואהלות שיקרות הן בעולם הזה וקפויות הן לעוה״ב. רבי יהושע בן לוי אמר אלו בני אדם שהם יקרים בעולם הזה וקפויי הם לעולם הבא. כי הא דרב יוסף בריה דר׳ יהושע בן לוי איחלש ואיתנגיד א״ל אבוה מאי חזית. אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. א״ל בני עולם ברור ראית. ואנן היכי חזיתינן תמן. אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התן. ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים אשרי הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו אילימא רבי עקיבא וחביריו משום דהרוגי מלכות ותו לא. אלא הרוגי לוד:

טו (זכריה י״ד:ו׳) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן", מַאי "אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה אוֹר שֶׁיָּקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְקָפוּי הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי (יהושע) [יוֹחָנָן] אוֹמֵר: אֵלּוּ נְגָעִים וְאָהֳלוֹת, שֶׁיְּקָרוֹת הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְפוּיוֹת הֵן לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי (יוחנן) [יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם יְקָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּקְפוּיִין הֵם לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הָא דְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אִיחְלַשׁ וְאִתְנְגִיד. [כִּי הָדַר], אָמַר לֵיהּ אֲבוּהָ: מַאי חָזִית? אָמַר לֵיהּ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ! וַאַנָן, הֵיכִי חֲזִיתִינָן תַּמָּן? אָמַר לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דְּחַשְׁבִינָן הָכָא, חַשְׁבִינָן הָתָם. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ", וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: "אַשְׁרֵי הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָן". מַאי נִינְהוּ? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, מִשּׁוּם דַּהֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא?! אֶלָּא הֲרוּגֵי לֹד.

[ז] ויקחו אליך פרה (שם). לולינס בר טיבריס בשם ר' יצחק קאטריקו, ר' עזריה א' לה ר' יצחק ור' יוסה בר חנינה, א' לו הקב"ה, משה לך אני מגלה עסקי פרה אבל לאחרים חוקה, דא' ר' חונא כי אקח מועד אני מישרים אשפוט (תהלים עה:ג), והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד:ו) יקפאון כתב, דברים שהם מכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפין לכם כהדן בולוס, הד' היא דכת' והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות וג' (ישעיה מב:טז). הדברים אעשה אין כתי', אלא עשיתם ולא עזבתים (שם), כבר עשיתי' לר' עקיב' וחביריו, דא' ר' אחא דברים שלא ניגלו למשה בסיני ניגלו לר' עקיב' וחביריו, וכל יקר ראתה עינו (איוב כח:י), זה ר' עקיב'. א"ר יוסי בר' חנינה רמזו שכל הפרות בטילות ושלך קיימות. ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינה בשעה שעלה לשמי מרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה ואומ' הלכה משם אומרה, ר' אליעזר או' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואת יושב ואו' הלכה משמו של בשר ודם. אמ' לו הקב"ה, משה, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה, ר' אליעזר אומ' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהי מחלציי, א' לו חייך שהוא מחלציך, הד' היא דכ' ושם האחד אליעזר (שמות יח:ד), ושם אותו המיוחד אליעזר. תמן תנינן אבא שאול או' כבש פרה כהנים גדולים עושים אותו משל עצמן, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו וחוזר ובונה אותו משלו. ר' אחא בשם ר' חנינא יותר מששים ריבוא ככרי זהב היה יוצא עליו. וכולם שחצים היו. והא תני שמעון הצדיק עשה שתי פרות ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השנייה, אית לך מימר על אותו צדיק שהיה שחץ, ר' אבון בשם ר' לעזר משום סילסול פרה. גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכיי א' ליה, אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמן כשפים, מביאין פרה ושוחטין אותה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים שלש טיפים ואומרין לו טהרתה. א' לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיו, א' לו לאו, אמ' לו ולא ראיתה אחר שנכנסה בו רוח תזוזית, א' לו הין. א' לו ומה אתם עושין, א' לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרבצים עליה מים והיא בורחת. א' לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזה רוח טומאה היא, דכת' וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה וג' (זכריה יג:ב). וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב, א' להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו של הקב"ה הוא, א' הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).