וְכֵ֨ן תִּֽהְיֶ֜ה מַגֵּפַ֣ת הַסּ֗וּס הַפֶּ֙רֶד֙ הַגָּמָ֣ל וְהַחֲמ֔וֹר וְכָ֨ל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּמַּחֲנ֣וֹת הָהֵ֑מָּה כַּמַּגֵּפָ֖ה הַזֹּֽאת׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה אמר ר' נחמיה כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת מהן וכן הוא אומר (ט' י״ד) את כל מגפותי ואומר (ע' יהושע כ"ד ה') ואשלח את משה ואת אהרון ואגוף את מצרים בכל מגפותי קרא הכת' המכות מגפות: הא כאיזה צד בדם מפני המים המלוחין: בצפרדעים מפני החיות המשכלות: בכנים היו עולין בגופן כמחטין ומעלין נומי ומתין: ערוב כמשמעו: דבר כמות שהוא: אין לי אלא בבהמה בלבד ומניין אף באדם ת"ל בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן: היה הסוס נופל ורוכבו עמו: החמור וחמרו: הגמל וגמלו: הבקר ואכרו: הצאן ורועיהן: ראייה לדבר מן העתידות שנ' (זכריה י״ד ט״ו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההם כמגפה הזאת: אין לי אלא הבהמות המפורשות בלבד ומניין אף החיות שאינן ברשותן שמתו בדבר שנ' (תהלים ע״ח ג') וחיתם לדבר הסגיר: ד"א וחיתם לדבר הסגיר אלו נפשותיהן כענין שנ' (איוב ל״ג כ״ב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים: נמצאת אומר נרמזה להם מכת בכורות ממכת דבר שהיא גם היא דבר שנ' (ט' ג') הנה יד ה' הויה פעם שנייה:
משנת רבי אליעזר
[מכה] חמישית. מכת דבר. מפני מה הביא עליהן הקב"ה מכת דבר. מפני, שכשאבדו תינוקות שלהן, אמרו, הואיל ואין להן מלאכה, ירעו את בהמתינו, שנ' ובכל עבודה בשדה. אמ' ר' נחמיה, כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת ואחת, שנ' את כל מגפתי, ואומ' ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים. קרא הכת' המכות מגפות. הא כיצד. בדם, מפני המים המלוחין. בצפרדעים, מפני החיות המשכלות. בכנים, מפני האצטגנינין. ערוב כמשמעו. דבר, אין לי אלא בבהמה בלבד. מנין אף לאדם. ת"ל בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן. היה הסוס נופל ורכבו עמו, החמור וחמרו, הגמל וגמלו, הבקר ואכרו, הצאן ורעיהן. ראיה לדבר מן העתידות, שנ' וכן תהיה מגפת הסוס. אין לי אלא בבהמות המפורשות בלבד, ומנ' אף החיות שאינן ברשותו שמתו, שנ' וחיתם לדבר הסגיר. ד"א וחיתם, אלו נפשותיהן, שנ' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים. נמצאת אומר, נרמזה להן בכורות ממכת דם, שהיא גם היא דבר, שנ' הנה יד ייי הויה במקנך, פעם שנייה. כמה פלאות עשה הקב"ה במכת דבר, שנ' ולא ימות מכל לבני ישראל, דבר אחד לא נאמר, אלא דבר, שלא הוזק להם דבר מנכסיהן. שלא נשברו כליהן. שהשבר קרוי מיתה, שנ' כי נשברו לפני מחניהו. לא כמשו אילנותיהן. שהכמישה קרויה מיתה, שנ' אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. לא נפלה אבן מבתיהן. שההריסה קרויה מיתה, שנ' היחיו את האבנים מערמות העפר. אף לא רעב בא עליהן. שהרעב קרוי מיתה, שכן הוא אומר בירמיה, וימת תחתיו מפני הרעב. ולא מת אלא רעב. אף לא דאג אחד מהן. שהדאגה קרויה מיתה, שנ' וימת לבו בקרבו. ולא מת אלא דאג. אף כאן הוא אומ' ולא מת מכל לבני ישראל דבר.