זכריה י:ד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

(דף נו ע״ב) כתיב (דברים לב ו) הוא עשך ויכוננך מלמד שבהא הקב״ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם אינו יכול לחיות תניא היה רבי מאיר אומר הוא עשו ויכוננך כרכא דכולא ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנאמר (זכריה י ד) ממנו פנה ממנו יתד וגו'. ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל. מאיגרא לארעא פקע כרסיה ונפיק מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה (דף נז) באחיזת עינים אינגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה:

טז כְּתִיב: (דברים ל״ב:ו׳) "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ". מְלַמֵּד שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנָנִיּוֹת בָּאָדָם, שֶׁאִם נֶהְפָּךְ אֶחָד מֵהֶם, אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ", כְּרַכָּא, דְּכוּלָא בֵּיהּ: מִמֶּנּוּ כֹּהֲנָיו, מִמֶּנּוּ נְבִיאָיו, מִמֶּנּוּ שָׂרָיו, מִמֶּנּוּ מְלָכָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה י׳:ד׳) "מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד" וְגוֹ'. הַהוּא רוֹמָאָה דְּחַזְיָהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּנָפַל מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא, פָּקַע כְּרֵסֵיהּ וְנָפַק מְעַיְנֵיהּ, אַתְיוּהָ לִבְרֵיהּ, וְשַׁחְטֵיהּ קַמֵּיהּ בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, אִינְגִיד וְאִיתְנַח, עוּל לִמְעַיְנֵיהּ, וְחַיְטֵיהּ לִכְרֵסֵיהּ.

פס'. הלה' תגמלו זאת. אי עניים למי אתם גומלים זאת למי שאמר והיה העולם למי שעשה עמכם נסים. עם נבל. ולא הבין כמה גבורות כמה נוראות נעשו לו. ולא חכם. על העתידות ליעשות להם בהכנסם לארץ. וכן הוא אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע. על העוברות. עמי לא התבונן. על העתידות, ד״א מפני מה עם נבל ולא חכם בתורה כדכתיב (איוב ד׳:כ״א) ימותו ולא בחכמה. הלא הוא אביך קנך. הוא אביך הוא קנך לו לעם שנאמר (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. הוא עשך ויכוננך. רבי מאיר אומר כרכא דכולא ביה. מלכיה ממנה. כהניה ממנה. לוייה ממנה. סופריה ממנה. שנאמר (זכריה י׳:ד׳) ממנו פנה ממנו יתד. הוא עשך ויכוננך. הוא שומרך כענין שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר. רבי יהודה אומר הוא עשך כוין כוין שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר לך להתקיים אפילו שעה אחת. רבי שמעון בן בתירה היה דורש הוא עשך ויכוננך הושיבך על בסיסיך הלעיטך ביזת מצרים וביזת הים וביזת שבעה עממים. ונתן לך מה שנשבע לך: