זכריה י:ה מדרש: פרקי דרבי אליעזר

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נוֹגְשֵׂי פַּרְעֹה הָיוּ מַכִּין לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תֹּכֶן לְבֵנִים בְּכֶפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם״. וְהַמִּצְרִים לֹא הָיוּ נוֹתְנִים תֶּבֶן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ״. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקוֹשְׁשִׁין אֶת הַקַּשׁ בַּמִּדְבָּר, וְהָיוּ עוֹמְסִין אוֹתוֹ בַּחֲמוֹרֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְהַקַּשׁ שֶׁל מִדְבָּר הָיָה נוֹקֵב אֶת עֲקֵבֵיהֶם, וְהַדָּם הָיָה יוֹצֵא וּמִתְבּוֹסֵס בַּחֹמֶר. רָחֵל בַּת בְּנוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת, וְרָמְסָה בַחֹמֶר עִם בַּעְלָהּ. וְיָצָא הַוָּלָד מִתּוֹךְ מֵעֶיהָ וְנִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הַחֹמֶר, וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה יָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר״.