זכריה י:יא מדרש: מדרש תנאים, תנחומא בובר, פסיקתא דרב כהנא ומדרש תנחומא

ר' יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף ומהו זה זה צלמו של מיכה שעבר עמהם בתוך הים שנאמר (זכריה י יא) ועבר בים צרה והכה בים גלים:

עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר (הם) [המה] מלינים עלי וגו' (במדבר יד כז). ילמדנו רבינו תינוק שיש בידו אבן בשבת, מהו ליטול בשבת, כך שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מדור המדבר אתה למד שהקב"ה נושאם במדבר כביכול, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו (דברים א לא), והיתה ע"ז בידם, שנאמר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' (נחמיה ט יח), וכן את מוצא כשעברו בים, צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י יא), וכל כך לא הניחם הקב"ה, אמר למשה הרבה טובות עשיתי עמהם, והרבה הן מכעיסים אותי, קרעתי להם את הים הכעיסו אותי, שנאמר וימרו על ים [בים] סוף (תהלים קו ז), הבאתי אותם במדבר ושם הכעיסו אותי, וכן הוא אומר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר יד כב), אף כאן אמרתי לך לשלם לתור את הארץ, והכעיסו אותי, והוציאו עליה שם רע, איני יכול לסבול, עד מתי אהיה סובל להם, מנין ממה שקראו בענין, עד מתי לעדה הרעההזאת.

[ח] לך י"י הצדקה ולנו בשת הפנים כהיום הזה (דניאל ט:ז). א"ר יודה בר' לעיי ע"ז עברה עם ישר' בים. ומה טעמ', ועבר בים צרה (זכריה י:יא), ואין לשון זה צרה אלא ע"ז, דכת' והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח:כ). א"ר יודן כת' ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וי"י עמם (שופטים א:כב), הולכים לעב' עבודה זרה ואת או' וי"י עמם, וכי יש לך צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יודה בר' סימון כת' והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו וג' (שופטים יח:כז). והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמא. ואת הכהן אשר היה לו, כומרה. ויבאו אל ליש (שם), במיס. אל עם שקט ובוטח (שם), עובדים ע"ז, והיא מצלחה בידיהון, ואת אומ' אל עם שוקט ובוטח (שם), וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר שמואל בר נחמן את מוצא ביום שירד המן לישר' בו ביום עבדו ישר' ע"ז, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע"ז שלהם, הד"ה דכת' ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם ויהי (יחזקאל טז:יט), מה הוא ויהי, א"ר יודה כמה דאת אמ', ויהי למחר, ואף על פי כן ומנך לא מנעת מפניהם, וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר לעזר כשיצאו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש אמרו את הפסוק הזה. את מוצא כיון שעלו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש נתכנסו עליהם כל מלכי אומות העולם, הד"ה דכת' ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזיין לגוברייה וג' (דניאל ג:כז), והיו כל אומות העולם אומ' להם, הייתם יודעין שיש באלהיכם לעשות לכם כל הניסים הללו וגרמתם לו להחריב את ביתו ולהגלות את בניו, והיו כל אומות העו' מרקקין בפניהם עד שעשו אותם גוש של רוק, והיו חנניה מישאל ועזריה מגביהים את פניהם כלפי למעלן ואומ' לך י"י הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל שם). א"ר יהושע בר' נחמי' לך י"י הצדקה (שם), צידוק הדין הוא שאנו מכעיסין לפניך כמה ואתה סובלנו. תני בשם ר' נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן, הק' משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות, ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).