וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּת֣וֹב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃
מדרש תהילים
דבר אחר שגיון לדוד. אמר שלמה המלך (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. וכן הוא אומר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך. אמרו הנביאים לפני הקב"ה למה אתה מטיב לאומות העכו"ם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי (דברים ז י) ומשלם לשונאיו. וכן הוא אומר (ישעיה מה ט) הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה. בא חבקוק כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר (חבקוק ב א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהיצר לו צורה. ואצפה. אמר הקב"ה אני מחזר על כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי. התחיל צווח (שם א ב) עד אנה ה' שועתי ולא תשמע. ענהו הקב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אל"ף בי"ת ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר (שם ב ב) ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשון כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה כיון ששלמו שבעים שנה מה כתיב (דברי הימים-ב לו כב-כג) כורש מלך פרס וגו'. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם. וכן הוא אומר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כששמע חבקוק נפל על פניו והיה מתחנן לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. וכן דוד אומר שגיון לדוד. אימתי שגה כשהיה רודפו שאול. וכן הוא אומר (שמואל-א כו ב) ויקם שאול וירד אל מדבר זיף. כשבא אחריו להרגו אמר לו אבישי אלך ואהרגנו שכן הוא אומר (שם ח) ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים את אויבך. ולא הניחו דוד להרגו שנאמר (שם י) ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו. כשירד שאול למלחמה בקש דוד על אותו הדבר שהוציא מפיו אמר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר שגיון לדוד:
מדרש תהילים
למנצח על ידותון. קולי אל אלקים ואצעקה. אמר חבקוק (חבקוק ב א) על משמרתי אעמודה. מה עשה חבקוק צר לו צורה ועמד בתוכה אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם איני זז מכאן עד שתענני. אמר לו הקב"ה אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי אני עונה אותך. לכך (שם ב) ויענני. אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר ואל תאמר שאינו בא אלא חכה לו וכן הוא אומר (שם ג) אם יתמהמה חכה לו. כך הקב"ה מראה לצדיקים צרותיהן של ישראל הן עומדין ומתרעמין לפניו. לכך למנצח על ידותון. על הדתין ועל הדינין שהראה הקב"ה שעוברין עליהם כיון שהיו רואין היו צועקים לפני הקב"ה והיו נותנים את קולם שנאמר קולי אל אלקים ואצעקה. אימתי הוא מאזין ביום צרה שנאמר ביום צרתי דרשתי ה'. בעת צרה ישראל דורשין להקב"ה לכך נאמר מאנה הנחם נפשי. למה היא ממאנת להנחם שאינה יודעת מתי יבוא הקץ תודיעני עתך ואני מתנחמת. משל לאדם שבא להכות את בנו אמר לו עשר רצועות אתה לוקה. הכהו אחת אמר עוד תשע יש לך ללקות הוא מונה והולך עד עשר והיה מתנחם והולך שהיה יודע כמה יש ללקות. כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה מאנה הנחם נפשי למה שאיני יודע את הקץ עד מתי אני לוקה בין העכו"ם (תהלים לט ה) הודיעני ה' קצי: