חבקוק ג:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), אוצר מדרשים, תנא דבי אליהו זוטא ומדרש אגדה

וכן כל אומה ואומה מאי שנא הני תרתי דקא חשיב ומאי שנא הנך דלא חשיב הנך משכח מלכותייהו עד דאתי משיחא וכי מאחר דעיילי תרתי ולא אתנו מידי מ״ט עיילי אחריני אמרי אינהו אישתעבידו בישראל אנן לא אשתעבדינן בהו אמרו לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קבלנוה ומי מצו למימר הכי והא כתיב (דברים לג ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א״ר יוחנן מלמד שלקח התורה והחזירה הקב״ה על כל האומות והלשונות ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלוה אלא כך אומרים לפניו כלום כפית עלינו את ההר כגיגית ולא קבלנוה כדרך שכפית על ישראל שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר וא״ר אבדימי בר חסא דמן חיפא מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. מיד אומר להם הקב״ה ראשונות ישמיעונו שנאמר (ישעיה מג ט) וראשונות ישמיעונו שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם. ומנ״ל דלא קיימום כדתני רב יוסף מ״ד (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מה ראה ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימוה עמד והתירן להם איתגירי אתגור א״כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא (דף ג) ולומר שאע״פ שמקיימין אותם אין מקבלין עליחם שכר:

תנו רבנן קודם שתפול אדום הרשעה עשרה מקומות יחרבו ועשרה שופרות יתקעו ועשרה קולות ישמעו וחמש עשרה מדינות יקטלו זועות ועשרה קרנות מלכות יהפכו (בפרקי משיח הנוסחא משונה) ומלך עז פנים יעמוד וגזרות רעות יגזרו במלכותו ומלך אדום יצא ועל אלכסנדריא יצא, ורעה גדולה בעולם יהיה ושלש שנים ימרוד ושרי אדום יפולו ועשר מלחמות יהיו וישראל באותה שעה מתגברין וכל או״ה ינתנו בידי ישראל. הה״ד ונתתי את נקמתי באדום (יחזקאל כ״ה י״ד). עתידין תשעים ספינות מארץ מצרים לילך לאדום ובכל ספינה וספינה תשעים אלף מישראל וכשנכנסין בים יאמרו ישראל מה לנו באדום מי יובילנו עיר מצור וגו׳ (תהלים ס׳ י״א) וישראל הולכים וחונים על צור מ׳ ימים וביום מ׳ עומדין בעת ק"ש ואומרים בקול רם שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, וחומת המדינה נופלת והמדינה נכבשת וכל הגוים שבתוכה מתים ואין לאחד מהן רוח מפני פחד ישראל, וישראל נכנסין במדינה ובוזזין מתוכה כל כסף וזהב שלהם והשאר עושין אותו חרב מתוכה, ומשם ילכו לאדום (נ"א לרומי) ומביאין כלים של בית המקדש ומלך משיח יצא עליהן והן באין לירושלם ומלך ערביים יצא לפני ישראל ואומר להם מה לכם בירושלם וישראל אומרים המקדש לנו והכלים לנו קח לך זהב וכסף והנח בית המקדש, ומלך ערביים אומר לישראל אין לכם חלק בעוה״ז אלא אם אתם רוצים בחרו לכם דבר אחד, בראשונה הייתם עוסקין בקרבן ועכשיו באו ונקריב קרבן ומי שנתקבל קרבנו נהיה כלנו אומה אחת, וישראל מקריבין ואינן מתקבלין מפני שהשטן מקטרג עליהם לפני הקב״ה, ובני קדר מקריבין ומתקבלין וכן כתיב כל צאן קדר יקבצו לך וגו׳ (ישעיה ס׳ ז׳) באותה שעה אמרו ישמעאלים לישראל באו ועשו כמותנו ונהיה אומה אחת וישראל אומרים להם אם אנו נהרגין אין אנו כופרין בעיקר, באותה שעה חרבות שלופות וקשתות נדרכות וחצים נזרקים ויפלו (בשר) חללים משער הפנה עד שער אפרים, ומשנמלטו יברחו לארץ בני עמון ולמדבר מואב וכן כתיב יגורו בך נדחי מואב (ישעיה ט״ז ד׳) ומעשה נסים נעשה להם ומעין יצא להם מתהומות ויצמחו להם שרשי רתמים ארבעים וחמשה יום לצדיקים שבישראל ויהיו הרתמים מתוקים כדבש ולרשעים שבישראל יהיו מרים כלענה, וביום מ״ה אליהו זכור לטוב יצמח עליהם ומלך המשיח עמו ומשם יבשר ויאמר להם מה לכם פה וישראל אומרים אבדנו ספנו ותרכנו (נ״א ונחרבנו) אמר להם קומו שאני אליהו ומלך המשיח ואינם מאמינים, אמר להם פעם שלישית מבקשים אתם לעשות לכם אותות כמשה וישראל אומרים הן, אליהו ז״ל עושה ז׳ נסים באותה שעה, נס הראשון מביא משה ודורו מן המדבר הה״ד אספו לי חסידי (תהלים נ׳ ה׳). נס שני מעלה קרח וכל עדתו דכתיב תשוב תחיינו (שם ע״א ב׳). נס שלישי מעמיד נחמיה בן חושיאל שנהרג בשער ירושלים. נס הרביעי מגלה להם גניזת הארון וצנצנת המן והמנורה הטהורה ושבעה נרותיה עליה וצנצנת משמן המשחה. נס החמישי יתן לו הקב״ה מטה עז בידו שנאמר מטה עזך וגו׳ (שם ק"י ב׳). נס חששי יטחן כל הרי ישראל בקמח דכתיב אחריב הרים וגבעות וגו׳ (ישעיה מ"ב ט"ו) עמד וימודד ארץ (חבקוק ג׳ ו׳). נס השביעי מגלה להם הסוד דכתיב זאת הברית אכרות את בית ישראל וגו׳ (ירמיה ל״א ל״ב) וכיון שרואין מואב כל הנסים האלו משלחים ואומרים השודדים והבוזזים שבירושלם (נ״א לכל השרים הבוזזים לירושלם) באו והלחמו בישראל, ואותה השעה יצא מלך ישמעאל עם כל בני קדר מזויינים בכלי זיין לקראת ישראל, ובאותה השעה ישראל אומרים למלך המשיח לא היה טוב לנו לישב כאן אלא באת ליגרות בנו כל העולם, והוא אומר להם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה׳, עומד משיח לפניהם ונופח בם ברוח פיו ונמצא כלם נופלים פגרים מתים, ומנין שמתים ברוח פיו של משיח דכתיב והכה ארץ בשבט פיו וגו׳ (ישעיה י״א ד׳), ובאותה השעה תהיה חרדה גדולה בכל העולם כולו ומבשר בא לישראל, וכן כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ והשיב לב אבות על בנים (מלאכי ג׳ כ״ג).

פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ובא אצלי בדרך (מצות) [מינות] והיה בו מקרא ולא היה בו משנה ואמר לי רבי מקרא נתן לנו מהר סיני משנה לא נתן לנו מהר סיני ואמרתי לו בני מקרא ומשנה שניהם מפי הגבורה נאמרו. ומה בין מקרא למשנה אלא משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו שני עבדים והיה אוהבן אהבה גדולה ונתן לזה קב חטין ולזה קב חטין ולכ"א מהן נתן ג"כ אגודה של פשתן הפקח שבהן נטל את הפשתן וארג מפה יפה ונטל את החטין ועשאן סולת ובררה וטחנה ולשה ואפאה וסדרה על השלחן ופרס עליה מפה יפה והניחו עד שבא המלך והטפש שבהן לא עשה כלום. לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם לשני עבדיו בני הביאו לי מה שנתתי לכם אחד מהן הוציא את הפת של סולת על השולחן ומפה היפה פרוסה עליו ואחד מהן הוציא את החטין בקופה ואגודה של פשתן עליהם אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה חרפה איזה מהן חביב יותר הוי אומר זה שהוציא פת על השלחן ומפה יפה פרוסה עליו. ועוד אמרתי לו בני אם אמצאך בתוך משנת חכמים תעשה דבריך בדאים ואמר לי הן אמרתי לו בני כשאתה יורד לפני התיבה בשבת כמה אתה אומר ואמר לי שבעה ואמרתי לו בני ובשאר הימים כמה אתה אומר ואמר לי שמונה עשרה ואמרתי לו בני כמה אתה מברך על ק"ש של שחרית ואמר לי שתים לפניה ואחת לאחריה ואמרתי לו ובערבית כמה אתה אומר ואמר לי שתים לפניה ושתים לאחריה ואמרתי לו בני כמה קורין בשבת בתורה ואמר לי שבעה וא"ל בשני בשבת ובחמישי בשבת ובמנחה בשבת כמה א"ל שלשה וא"ל ועל השבעה כמה אתה מברך ואמר לי שתים לפניהם ואחת לאחריהם ואמרתי לו על שאר המינים כמה אתה מברך ואמר לי ברכה אחת לפניהם וברכה אחת לאחריהם חוץ מברכת המזון שהם שלשה ועם ברכת הטוב והמטיב הם ארבעה ואמרתי לו בני וכי יש לך אלו מהר סיני והלא אינן אלא משנת חכמים אלא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל לא נתנה להם אלא כחטין להוציא מהן סולת וכפשתן לארוג מהן בגד בכלל ופרט ופרט וכלל וכלל ופרט וכלל שנאמר (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר הרי זה פרט ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל אחר וכן כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. ואמר לי רבי וכי מיום שנברא העולם עד אותה השעה כל העושה מצוה נותנין לו שכרו ואמרתי לו בני הקב"ה מלא מסוף העולם ועד סופו וכל העולם כולו שלו הוא וכדי העולם כולו שלו ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (שם י) ואומר הבט משמים וראה ושור שחקים גבהו ממך (איוב ל״ה:ה׳) ולא השמים בלבד הם של הקב"ה אלא השמים ושמי השמים העליונים שבעה (נ"י והעולם כולו שלו הוא יטול חלק בעולמו שברא אלא להודיע לבריות שכל מי שעוסק בתורה בצער שכן ד"א ניתנה לו והקרן שמורה לו לפי שלא מצא הקב"ה בב"א שעושים את התורה והמצות בצער ובנין בית אחרון בצער ומצערים עצמן על התורה ועל המצות לפיכך נתן להם הקב"ה משנה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות ומנין שיטול שכרו בעולמו שברא שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר כי חבלים נפלו וכו') ואעפ"י שכל העולם כולו של הקב"ה לא נטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער ומכ"ש אם הוא עוסק ג"כ בד"א עם התורה ניתן לו הפירות בעוה"ז והקרן שמורה לו לעוה"ב ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצות מתוך הצער כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון שהיו מצערין את עצמן על התורה ועל המצות לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ומנין שלא נטל הקב"ה חלק בעולמו אלא את ישראל בלבד שנאמר (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר (תהילים ט״ז:ו׳) חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהוא בונה פלטרין ושכלל אותה ובשמחתו שהוא משמח בה סיים בה בית לדירתו כך הקב"ה זו שכרו של הארץ שעמד הקב"ה בתוכה וברא את כל הארצות והפריש את א"י תרומה מכל הארצות והפריש את ירושלים תרומה מכל א"י והפריש את מקום ב"ה תרומה מכל ירושלים וכן ברא הקב"ה את כל העמים כולן והפריש את ישראל תרומה מכל העמים ומישראל הפריש תרומה את שבט לוי ומשבט לוי הפריש תרומה את אהרן הכהן ובניו וקידשו ומשחו וכבדו בבגדי כהונה ובציץ ובאורים ותומים שהוא יעמוד לפני הקב"ה ומכפר על ישראל בכל שנה ושנה והביא את ישראל שהם תרומה מכל העמים לא"י שהוא תרומה מכל הארצות והביא את שבט הלוי שהפריש תרומה מכל ישראל לירושלים שהפריש תרומה מכל א"י והביא את בני אהרן שהפריש תרומה משבט לוי לבית המקדש שהפריש תרומה מכל ירושלים לעמוד לשרת לפני הקדוש ברוך הוא ולעשות רצונו שנאמר (חבקוק ג׳:ו׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות וי"א מן המקום שנטל הקב"ה עפרו של אדם הראשון שם נבנה המזבח שנאמר (בראשית ב׳:ז׳) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ונאמר (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. מכאן אמרו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח כפרה הוא לישראל בכל מקומות מושבותם ובזמן שאין בית המקדש קיים ת"ח הם כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם שנאמר (ויקרא ב׳:י״ד) ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ואומר (מלכים ב ד׳:מ״ב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים וגו' וכי אלישע כהן הוא ואוכל בכורים הוא והלא אין שם לא ירושלים ולא מקדש ולא מזבח ולא כה"ג אלא אלישע הנביא בלבד ותלמידיו שיושבים לפניו אלא מכאן אמרו כל הנזקק אל החכמים ולתלמידיהם ומפרנס אותם מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב בכורים ועושה רצון אביו שבשמים. ואמר לי רבי מפני מה נשתנו אוה"ע שהם אוכלין את העוה"ז ואמרתי לו בני זהו שכרן משום שהפריש הקב"ה את ישראל מתוכן לפיכך הן אוכלין את העוה"ז: משלו למה"ד למלך ב"ו שמצא אדם ממשפחה מרובה והוא עושה למלך כל רצונו מה עושה המלך שיגר המלך מתנות מרובות לכל בני המשפחה של אותו האיש בשביל אותו האיש שעשה לו רצונו. אף כך העכו"ם זהו שכרן משום שהפריש הקב"ה את ישראל מתוכן לכן הם אוכלין את העולם הזה ואמר לי רבי אלא מעתה כל העושה מצוה נותנין לו גם כן שכרו וכל העובר עבירה נותנין לו גם כן שכרו ואמרתי לו בני מה שכרו של נחש הקדמוני שעמד וקלקל את כל העולם כולו ומה שכרן של אדם וחוה שעברו על צווי של הקב"ה ומה שכרו של קין שהרג את הבל אחיו ומה שכרו של למך שהיה מתאבל על אבי אביו ומה שכרו של שם שהיה מכבד את אביו ומה שכרו של חם שלא היה מכבד את אביו ומה שכרו של נח שהיה עומד ומוחה ברבים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול עליהם לפיכך העיד הקב"ה עליו שנאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו (בראשית ו׳:ט׳) ואומר (שם ז) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ומה שכרו של שם הגדול שהיה מתנבא ארבע מאות שנה ולא קבלו ממנו ומה שכרו של אברהם אבינו שהיה עומד ופיגר את כל ע"א שבעולם ועל שאמר דבר שלא כהוגן ירדו בניו למצרים שנאמר (שם ט) ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה בשכר אותה האמירה ירדו בניו למצרים ומה שכרו של ישמעאל שעמד וקבר את אביו ומה שכרו של יצחק שאמר לאביו אבא כפתני יפה יפה ותנני על גבי המזבח שמא אבעט בך כי בחור אני ועומד בכחי כי בן שלשים ושבע שנים אני ונמצא אני מחויב שתי מיתות לשמים ומה שכרו של עשו שהוריד ב' דמעות לפני אביו ניתן לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם ואף בני שעיר משום שקבלו את עשו בסבר פנים יפות ניתנה להן שכרן. מכאן אמרו אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק (שם לו) ואחות לוטן תמנע אפי' הכי שכר תורה בידו ומה שכרו של יעקב אבינו שהיה מודה על האמת ודובר אמת בלבבו כל ימי חייו ומה שכרן של י"ב שבטים שהיו עושין רצון יעקב אביהם שנא' (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל ומה שכרן של אברהם יצחק ויעקב שנתנו אימה של הקב"ה בלבבם מתוך שבעים עמים ולשונות וזכותן עמד להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות