יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃ (פ)
מדרש שכל טוב
אני יוצא בתוך מצרים. היינו רוח אלהים חיים שהיה באויר הנכבד כאשר פרשנו בתחילת שכל טוב בשכמל"ו. ומהו יוצא לשון גבורה, כענין שנאמר יצאת לישע עמך (חבקוק ג יג), ה' כגבור יצא (ישעי' מב יג), ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכרי' יד ג), כולם לשון גבורה ונאים הדברים לדורשיהם באמונה וביראת ה':
מדרש שכל טוב
לראות את ערות הארץ באתם. שהרי נכנסתם בשוק של זונות לראות ערותן, אמרו ליה לא אלא אבידה נאבדה לנו ואנו מבקרין אחריה, ונראה לי שהוא מדרש, ועיקר הפשט כך הוא מרגלים אתם שנשתלחו ממלכי כנען לראות את ערות הארץ, פרצותיו של עיר מהיכן יכלו השודדים לכנס, לכך באתם, ודומה לדבר ערות (היסוד) [יסוד] עד צואר (חבקוק ג יג), ערו ערו עד היסוד (תהלים קלז ז), ערער תתערער (ירמי' נא נח), וכל דומיהן:
פסיקתא דרב כהנא
[ח] ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל (איוב כא:לד). א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין דבריכם סותרין זה את זה. א' הקב"ה לנביאי', לכו ונחמו את ירושלם. הלך הושע לנחמה. אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו מה בידך, א' לה אהיה כטל לישראל (הושע יד:ו). אמרה אתמול אמרת לי, הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון (שם ט:טז), ועכשיו את או' כן, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך יואל לנחמה, א' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, א' לו מה בידך, אמ' לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וג' (יואל ד:יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, הקיצו שיכורים ובכו והלילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם (שם א:ה), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך עמוס לנחמה, אמ' לה הק' שלחני אצליך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט:יא), אמרה לו אתמול אמרת לי, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (שם ה:ב), ועכשיו את או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך מיכה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז:יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל (שם א:ה), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך נחום לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, א' לה כי לא יוסיף לעבור בך עוד בליעל כלה נכרת (נחום ב:א), אמרה לו אתמול אמרת לי, ממך יצא חושב על י"י רעה יועץ בליעל (שם א:יא), ועכשיו את או' לי כך, לאי זו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חבקוק לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג:יג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י"י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג' (שם א:ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלך צפנייה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנירות (צפניה א:יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (שם טו), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חגי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמי', אמרה לו ומה בידך, א' לה עוד הזרע במגורה והגפן והתאינה והרימון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב:יט), אמרה לו אתמול אמרת לי, זרעתם הרבה והבא מעט וג' (שם א:ו), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה לשנייה. הלך זכריה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים (זכריה א:טו), אמרה לו אתמול אמרת לי, קצף י"י על אבותיכם קצף (שם א:ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך מלאכי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג:יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, אין לי חפץ בכם אמ' י"י צבאות (שם א:י), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלכו להם הנביאים אצל הקב"ה, ואמרו לו, רבון העולמים לא קיבלה עליה ירושלים להיתנחם, אמ' להם הק' אני ואתם נלך ונינחמנה, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה מ:א), נחמוה נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה חיים נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה נחמוה בעול' הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימן, הוי נחמו נחמו עמי (שם), נחמוני נחמוני עימי.