יְהוִ֤הּ אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִינוֹתָֽי׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם מכביש ידו עליה קמעה הרי הוא הורגה וכן הוא אומר (שם קכ״ד ז') נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, ויש אומרין כאדם ששומט עובר ממעי הפרה וכן הוא אומר (דברים ד' כ') ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים: וירא ישראל את מצרים. מתים על שפת הים אין כתיב כאן אלא מת על שפת הים מתים ואינן מתים: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל"ה י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מה להלן מתה ואינה מתה אף כאן מתים ואינן מתים: ד"א וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים שלא יהיו ישראל אומרין כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד (אחד) [אחר]: ד"א שלא יהיו מצרים אומרין כשם שאבדנו במים כך הן אבדו במים: ד"א בשביל מוטות ומרכבות שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו את הבזה: ד"א כדי שיהיו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן וכן הוא אומר (תהלים נ' כ"א) אוכיחך (ואערך לפניך) [ואערכה לעיניך] ואומר (מיכה ז' י') ותרא אויבתי ותכסיה בושה האומרה לי (איה) [איו] ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות, ועליהם הוא אומר (תהלים י"ח ל"ד) ועל במותי יעמידני אלו המצרים שהיו במותיהן של ישראל בשעה ששיקען הקב"ה בים רמז לו הקב"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותן מושלכין מתים ביבשה שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכל אחד ואחד היה נוטל כלבו והוליך ונותן רגלו על צוארו של מצרי לקיים מה שנ' (דברים ל"ג כ"ט) ואתה על במותימו תדרוך והיה ישראל אומר לכלבו אכול מן היד הזו המשעבדת בי. אכול מן המעים הללו שהן שמחין בשעבודי ודויד מפרשה (תהלים ס"ח כ"ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך לכך כנסת ישראל אומרת (חבקוק ג' י״ט) ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי בשביל שעשית לנו כל הנסים הללו שהצלתני מן המצרים ושקעת אותן בים והשליכן ליבשה כדי שנראה היאך נעשה הדין בהן לפיכך נתנו לך נצחון ואמרנו לפניך שירה אז ישיר משה:
מדרש תהילים
למנצח על אילת השחר. זה שאמר הכתוב (חבקוק ג יט) אלקים ה' חילי וישם רגלי כאילות. אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות. שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים. ומהו (שם) ועל במותי ידריכני. על במותי בימאות שלי ידריכני. אלו המצריים שכיון שנשתקעו בים רמז הקב"ה לים והשליכם ליבשה והיו ישראל רואין אותם מתים. שנאמר (שמות יד ל) וירא ישראל. ומכירין אותם. מה היו עושין להן כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן המעים הללו שלא חסו לי. שכן כתיב (תהלים סח כד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה כבר עשית לנו נסים הללו אף אנו לא נהיה כפויי טובה. ומה יש לנו לעשות שירות ותשבחות אז ישיר משה. הוי למנצח על אילת השחר. דבר אחר בשתי אילות. דבורה ואסתר. דבורה שבאת משבט נפתלי (בראשית מט כא) אילה שלוחה. על אילת השחר זו אסתר: