יהושע א:א מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, ספר הישר (מדרש) ומדרש תנחומא

(דף לה) כתיב (שמות טז) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר עד בואם וגו׳ הא כיצד בז׳ באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט״ז בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי מ׳ שנה אכלו והלא מ׳ שנה חסר ל׳ יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. תניא אידך בז׳ באדר מת משה ובז׳ באדר נולד מנין שבז׳ באדר מת שנאמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ וכתיב (שם) ויבכו בני ישראל את משה וכתיב (יהושע א א) ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ וכתיב (שם) מיכה עבדי מת ועתה קום עבור וגו' וכתיב (שם) עברו בקרב המחנה וצוו את העם. וכתיב (שם ד עט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ממנו ל״ג ימים למפרע הא למדת שבז׳ באדר מת משה. ומנין שבז׳ באדר נולד משה שנאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. שאין תלמוד לומר היום מה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי. מלמד שיושב הקב״ה וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנא׳ (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא:

כב כְּתִיב: (שמות ט״ז:ל״ה) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן". אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר: "עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: "אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן", וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר: "אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "עַד בֹּאָם" וְגוֹ', הָא כֵּיצַד? בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה וּפָסַק מָן מִלֵּירֵד, וְהָיוּ מִסְתַּפְּקִין מִמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד ט"ז בְּנִיסָן. תַּנְיָא אִידָךְ: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה", וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה אָכְלוּ, וַהֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָכְלוּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: עֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טַעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן. תַּנְיָא אִידָךְ: בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד, מִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ד:ח׳) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'", וּכְתִיב: (שם) "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה [בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם"], וּכְתִיב: (יהושע א׳:א׳) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'", וּכְתִיב: (שם) "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "עִבְרוּ (בתוך) [בְּקֶרֶב] הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם [לֵאמֹר: הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה, כִּי בְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן"]. וּכְתִיב: (שם ד) "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". צֵא מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְמַפְרֵעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה. וּמִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״א:ב׳) "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם'? (היום מלאו ימי ושנותי) מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ג:כ״ו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא".

ויהי אחרי מות משה, ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון לאמור. קום עבור את הירדן אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל והנחלת לבני ישראל את הארץ כל מקום אשר תדרך כף רגליכם בו לכם יהיה, מהמדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם. לא יתייצב איש לפניך כל ימי חייך, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. רק חזק ואמץ לשמור את התורה אשר ציוך משה, אל תסור מן הדרך ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך. ויצו יהושע את שוטרי ישראל לאמור, עברו במחנה וצוו את העם לאמור. הכינו לכם צדה, כי בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן לרשת את הארץ. ויעשו כן שוטרי בני ישראל ויצוו את העם, ויעשו ככל אשר ציוה יהושע. וישלח יהושע שניים אנשים לרגל את יריחו, וילכו וירגלו האנשים את יריחו. ויבואו מקץ שבעת ימים אל יהושע המחנה ויאמרו לו, כי נתן ה׳ בידינו את כל הארץ וכי נמוגו כל יושביה מפנינו. ויהי אחרי כן וישכם יהושע בבוקר וכל ישראל עמו, ויסעו מהשיטים. ויעבור יהושע את הירדן וכל ישראל עמו, ויהושע בן שמונים ושתיים שנה בעברו עם ישראל בירדן. ויעל העם מהירדן בעשור לחודש הראשון ויחנו בגלגל, בקצה מזרח יריחו. ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל בערבות יריחו בארבע עשר לחודש, ככתוב בתורת משה. וישבות המן בעת ההיא ממחרת הפסח ולא היה עוד לבני ישראל מן, ויאכלו מתבואת ארץ כנען.