יהושע ד:ה מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש לקח טוב

(ע״ב) ת״ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים ואותו היום נסע תחלה שנאמר (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן בכל יום לוים נושאים את הארון ואותו היום הכהנים נשאוהו שנאמר (שם) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה׳ אדון כל הארץ וגו׳. תניא רבי יוסי אומר בג׳ מקומות נשאו הכהנים את הארון. כשעברו את הירדן. ובשעה שסבבו את יריחו. ובשעה שהחזירוהו למקומו. (דף לד) וכיון שנטבלו רגלי הכהנים במים חזרו המים לאחוריהם דכתיב (שם) וכבוא נושאי הארון נטבלו בקצה המים (וגו׳) ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וגו׳ וכמה גובהן ורוחבן של מים י״ב מיל על י״ב מיל כנגד מחנה ישראל דברי רבי יהודה א״ל ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים א״כ באים מים ושוטפים אותם אלא מלמד שהיו המים נגדשים ועולים למעלה כיפין ע״ג כיפין יותר משלש מאות מילין עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳ ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף וגו׳ כתיב (שם) ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו׳ (מאי שנא התם דכתיב (שם ה) ולא היה בם עוד רוח ומ״ש התם דכתיב (שם ב) ולא קמה דאפילו אקשויי לא אקשו) עודם בירדן אמר להם יהושע דעו שעל מנת כן אתם עוברים על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם אם אתם עושים כן מוטב ואם לאו באים מים ושוטפים אתכם שנאמר (יהושע כג טו) עד השמידו אותכם מאי אותכם אותי ואתכם עודם בירדן אמר להם יהושע (שם ד) הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו׳ סימן לבנים שעברו אבות את הירדן עודם בירדן אמר להם יהושע (שם) שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון וגו׳ יכול בכל מלון ומלון ת״ל במלון אשר תלינו בו הלילה:

עד תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכָל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְּגָלִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נָסַע תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ג׳:י״א) "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן". בְּכָל יוֹם לְוִיִּים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הַכֹּהֲנִים נְשָׂאוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" וְגוֹ'. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן; כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבְשָׁעָה שֶׁסִּבְּבוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנִּטְבְּלוּ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים בַּמַּיִם, חָזְרוּ הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם, דִּכְתִיב: (שם) "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם". וּכְתִיב: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְּמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד" וְגוֹ'. וְכַמָּה (רוחבן) [גָּבְהָן] שֶׁל מַיִם? שְׁנֵים עָשָׂר מִיל [עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל], כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, וְכִי אָדָם קַל אוֹ מַיִם קַלִּים? הֱוֵי אוֹמֵר: מַיִם קַלִּים! אִם כֵּן, בָּאִים מַיִם וְשׁוֹטְפִים אוֹתָם. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ מַיִם נִגְדָּשִׁין וְעוֹלִין לְמַעְלָה כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִּפִּין, יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִילִין, עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי" וְגוֹ', וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (שם ב) "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם־סוּף" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ" וְגוֹ'. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ שֶׁעַל מְנָת כֵּן אַתֶּם עוֹבְרִים! עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ל״ג:נ״ב) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם". (וכתיב: (שם) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם". וכתיב: (שם) "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם") אִם אַתֶּם עוֹשִׂים כֵּן, מוּטָב, וְאִם לָאו, בָּאִין מַיִם וְשׁוֹטְפִים אֶתְכֶם. (שנאמר: (יהושע כ״ג:ט״ו) "עד השמידו אותכם) מַאי "אוֹתְכֶם"? אוֹתִי וְאֶתְכֶם. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: (שם ד) "וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם, כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם" וְגוֹ'. סִימָן לַבָּנִים שֶׁעָבְרוּ אָבוֹת אֶת הַיַּרְדֵּן. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: (שם) "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים [הָכִין] שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן" וְגוֹ'. יָכוֹל בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה".

פס'. ויבאו עד נחל אשכול. על שם המעשה נקרא נחל אשכול. וכן הוא אומר על אודות האשכול. ויכרתו משם זמורה. זו זמורת הגפן. ואשכול ענבים אחד. שבו הענבים תלוים להגיד שבחה של ארץ. וישאוהו במוט בשנים. אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני. הא כיצד שמונה נשאו אשכול דכתיב וישאוהו הרי שנים. במוט הרי שנים. שנים הרי שנים בשנים הרי עוד שנים הכל שמונה. וכמה שיעור האשכול למדנוהו מן אבנים שהוציאו בני ישראל מן הירדן דכתיב (יהושע ד׳:ה׳) והרימי לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל. אמר רבי יהודה אבא חלפתא ואלעזר בן מתתיה וחנניה בן חכינאי עמדו על אותם האבנים ושיערום וכל אחת ואחת משא מ' סאה וכל משא שמגביה אדם על כתפיו שליש מן המשא שמגביהים לו אחרים שאם אדם מגביה לעצמו מ' סאה אחרים מגביהין לו יכול לקבל משא מאה ועשרים סאה ומיכן אתה מחשב לאשכול שנאמר יישאוהו במוט בשנים ממשמע שנאמר בשנים במוט אינו יודע שבשנים היו נושאים את המוט אלא בשני מוטות אינו יודע שבשנים היו נושאים את המוט אלא בשתי זוגות כזה: