וַ֠יְהִי בעלות [כַּעֲל֨וֹת] הַכֹּהֲנִ֜ים נֹשְׂאֵ֨י אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֔ן נִתְּק֗וּ כַּפּוֹת֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֶ֖ל הֶחָרָבָ֑ה וַיָּשֻׁ֤בוּ מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙ לִמְקוֹמָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן שנא׳ (יהושע ד יח) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה׳ מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו ונמצא ארון ונושאיו הכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (שם) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם ועד״ז נענש עזה שנאמר (ש״ב ו ו) ויבואו עד גורן נכון וישלח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר ליה הקדוש ברוך הוא עזה ארון נושאיו נושא הוא עצמו לא כ״ש:
עין יעקב
פב כֵּיוָן שֶׁעָלָה אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ד׳:י״ח) "וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה, וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם, וַיֵּלְכוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו". נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו הַכֹּהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד, נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם". וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עֻזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו׳:ו׳) "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ, כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֻזָּה, אָרוֹן, נוֹשְׂאָיו נוֹשֵׂא, הוּא עַצְמוֹ, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?!
שמות רבה
ואתה תצוה - הה"ד (איוב יד): תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף. בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו, ואין תכסוף אלא תאוה, שנאמר (בראשית לב): כי נכסוף נכספתה. (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. ואלו הן ד' דברים: הקב"ה סובל עולמו, שנא' (ישעיה מו): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט; וצוה לבני קהת שיסבלוהו, שנאמר ( במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ותדע, שכביכול הוא היה סובלן בשעה שבאו לירדן, שנאמר (יהושע ג): והירדן מלא על כל גדותיו, ולא היו יכולין בני קהת לעבור. מה עשה הקב"ה? סבלם, שנאמר (שם): והיה כנוח כפות רגלי הכהנים. אמר רבי ברכיה: הארון סובל את סובליו ולא הכהנים סבלוהו?! אלא הוא סבלן, שנא' (שם ד): נתקו כפות רגלי הכהנים והקב"ה משמר עולמו, שנאמר (תהלים קכא): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך; ואמר לישראל שישמרוהו, שנאמר (במדבר ג): והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה; ומאיר לעולם, דכתיב (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו. ואמר לישראל: ויקחו אליך שמן זית זך. הוי, למעשה ידיך תכסוף: