יהושע טו:יז מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ויקרא רבה, בראשית רבה וספרי דברים

(שמות א כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי מלכות וחד אמר בתי כהונה ולויה. מ״ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ״ד בתי מלכות נמי ממרים קאתי דכתיב (ד״ה א ב יט) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (ש״א יז כב) ודוד בן איש אפרתי (ד״ה א ב יט) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג ו) בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב (יהושע טו יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו אמר רבא חורגיה דקנז הוה (דף יב) דיקא נמי דכתיב הקנזי ש״מ עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא מניסיב הוה נסיב לה א״ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שיישר את עצמו. ושובב ששיבב את יצרו וארדון שרידה את יצרו וא״ד על שהיו פניה דומות לורד. (ד״ה א ד ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה (שם) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומות כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו:

אַרְבָּעָה פָּתְחוּ בִּנְדָרִים, שְׁלשָׁה שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כְהֹגֶן וֶהֱשִׁיבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, וְאֶחָד שָׁאַל שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וֶהֱשִׁיבוֹ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, וְאֵלּוּ הֵן: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְשָׁאוּל וְיִפְתָּח וְכָלֵב. אֱלִיעֶזֶר שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, יד): וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ יָצְתָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אוֹ זוֹנָה, הָיִיתָ אוֹמֵר (בראשית כד, יד): אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וְעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְזִמֵּן לוֹ אֶת רִבְקָה. כָּלֵב שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, טז): וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה, הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ לְכָדָהּ כְּנַעֲנִי אוֹ מַמְזֵר אוֹ עֶבֶד הָיִיתָ נוֹתֵן לוֹ בִּתְּךָ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ אֶת אָחִיו וּלְכָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, טז): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. שָׁאוּל שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, כה): וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנוּ הַמֶּלֶךְ עשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ הֲרָגוֹ עַמּוֹנִי אוֹ מַמְזֵר אוֹ עֶבֶד הָיִיתָ נוֹתֵן לוֹ אֶת בִּתְּךָ, זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ מִיכַל. יִפְתָּח שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יא, לא): וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ יָצָא גָּמָּל אוֹ חֲמוֹר אוֹ כֶּלֶב הָיִיתָ מַעֲלֵהוּ עוֹלָה, הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא כְהֹגֶן וְזִמֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ (שופטים יא, לה): וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, הָיָה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְּרוֹ וְלֵילֵךְ אֵצֶל פִּנְחָס, אָמַר אֲנִי מֶלֶךְ וְאֵלֵךְ אֵצֶל פִּנְחָס, וּפִנְחָס אָמַר אֲנִי כֹּהֵן גָּדוֹל וּבֶן כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֵלֵךְ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ זֶה. בֵּין דֵּין לְדֵין נִסְפַּת הַהִיא עֲלוּבְתָּא וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְּדָמֶיהָ, פִּנְחָס נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ט, כ): וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּוֹ. יִפְתָּח נִשּׁוֹל אֵבָר אֵבָר, וְנִקְבַּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יב, ז): וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד, בְּעִיר גִּלְעָד לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּעָרֵי, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נִשּׁוֹל מִמֶּנּוּ אֵבָר אֵבָר וְנִקְבַּר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר דָּמִים הָיָה חַיָּב לִתֵּן וְלִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּמִים לֹא הָיָה חַיָּב, דִּתְנִינַן דָּבָר שֶׁרָאוּי לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יִקָּרֵב דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקָּרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם נִדְרוֹ, זוֹכֶה שֶׁיְשַׁלֵּם נִדְרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קטז, יח): נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם, הֵיכָן (תהלים קטז, יט): בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָה, וְאוֹמֵר (תהלים קיח, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

(קהלת א) וזרח השמש ובא השמש - אמר רבי אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. יום שמת ר' עקיבא, נולד רבינו, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רבינו, נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת רב אדא בר אהבה, נולד רבי אבון, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. יום שמת ר' אבון, נולד ר' אבון בריה. יום שמת ר' אבון, נולד אבא הושעיא איש טריא. יום שמת אבא הושעיא, נולד רבי הושעיה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש. עד שלא השקיע שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כז): ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. עד שלא שקעה שמשו של יהושע, זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (שופטים ה): וילכדה עתניאל בן קנז. עד שלא שקעה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל, (שמואל א ג): ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. אמר רבי יוחנן: כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה. בתחלה הנה ילדה מלכה גם היא בנים, ואח"כ ויהיו חיי שרה מאה שנה: