מדרש על יהושע יח:א

והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש (הזה) [הראשון] (יהושע ד יט) ונטלו להם מחוץ י"ב אבנים והניחום תחת מצב רגלי הכהנים, ונטלו להם עוד מן הירדן י"ב אבנים והניחום בגלגל בקצה מזרח יריחו, כיון שעלו מן הירדן, באו להן אל הר גרזים ואל הר עיבל, שבשמרון שבצד שכם, שבאצל אלוני מורה, שנאמר הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וגו' (דברים יא ל), אמרו ישראל ברכות וקללות, והסדירום על הסדר, כמו שצוה אותם לאמר שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם וגו', ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל (יהושע ד), ושדום בשיד, וכתבו עליהם התורה בשבעים לשונות, שנאמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו', באר היטב (דברים כז), וזבחו שלמים ואכלו שם, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם וגו' (שם כז ז), באותה שעה נתחייבו ישראל, בחלה ובערלה ובחדש, בעת ההיא אמר ה' אל יהושע (יהושע ה ב), באחד עשר בניסן ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות (שם ה ג). בארבעה עשר בניסן שחטו ישראל את פסחיהן, שנאמר ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו' (שם ה י), בששה עשר בניסן הקריבו בני ישראל את העומר, שנאמר ויאכלו מעבור הארץ וגו' (שם ה יא), אחר הפסח בעשרים ושנים בניסן וסבתם את העיר וגו', ויהי ביום השביעי וגו' (שם ו), רבי יוסי אומר יום השבת היתה מלחמתה של יריחו, ושל עי ושל גבעון היו בתוך ג' חדשים, בשלשה בתמוז ויאמר לעיני (כל) ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וידם השמש וגו' (שם י), רבי יוסי אומר יום התקופה היה, למדנו שר"ח ניסן של אותה שנה הוא היה יום התקופה. כלב אמר ליהושע בן ארבעים שנה אנכי בשלח (אותי) משה וגו', ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה (שם יד), הא למדנו ששבע שנים היו מכבשין, ומנין ששבע שנים היו מחלקין, עד שלא התחילו למנות למעשרות ולשמיטין וליובלות. ששמנה מאות וחמשים שנה עשו ישראל על הארץ משנכנסו לה עד שיצאו ממנה, שהן שבעה עשר יובלות שלמין, וכן הוא אומר בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה וגו' (יחזקאל מ א). אימתי נאמר לו בתחלת היובל, ואם שבעה עשר יובלות שלמין הן, היאך הן יתרים י"ד שנה, אמור מעתה ארבעה עשר שנה שעשו ישראל בגלגל, הן שבע שכבשו, ושבע שחילקו ואחר כך ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וגו' (יהושע יח א). באותה שעה התחילו למנות למעשרות ולשמיטין וליובלות, אז יקרא יהושע לראובני ולגדי וגו', ויאמר אליהם וגו', וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם (שם כב), בחזרתן בנו מזבח גדול למראה. יהושע עשה עמהם שמטה ראשונה, שניה לא הספיק לגומרה עד שמת. בית הבחירה שבשילה היה בנוי בנין של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, ועשו בו ישראל שלש מאות וששים ותשע שנה, וחרב:

פס'. וידבר ה' אל משה [לאמר] דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם [וגו'] לדורותיכם. פרשה זו ללמד על החלה. בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. אמר רבי ישמעאל למה נשתנית ביאה זאת מכל ביאות שבתורה שהוא אומר בכל מקום כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך. וכאן הוא אומר בבואכם אל הארץ כיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה. מיכן אמרו במסכת קידושין גדולה תורה שקדמה לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ששים ואחת וליובלות מאה ושלש. תנו רבנן ימי יובלות שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת (וליובלות ק' ושלש). ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו דכתיב (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח אותי משה עבד ה' מקדש ברנע לרגל את הארץ ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה. כי עבריה לירדן בר כמה הוה בר תמנין נכי תרתי וקאמר בן חמש ושמונים שנה למימרא דבשבע כיבשו ובשבע חילקו. אי בעית אימא מדשבע כיבשו שבע נמי חילקו ואי בעית אימא מהכא ארבע עשרה שנה אחר שהוכתה העיר. וכן מצאתי בסדר עולם שמונה מאות וחמשים שנה עשו ישראל בארץ משנכנסו בה ועד שיצאו מתוכה שהן ארבעה עשר יובלות ואומר ביחזקאל (יחזקאל מ׳:א׳) בעשרים וחמש שנה לגלותנו אימתי נאמר לו בתחלת היובל ואם ששה עשר יובלים הם היאך חסרין ארבעה עשר שנים אמור מעתה שבע שכבשו ושבע שחילקו עולין לחשבון היובל אבל לא מנו אותם. שעד שכיבשו וחילקו לא מנו שמטים (יהושע י״ח:א׳) ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם. באותה שעה התחילו למנות למעשרות ולשמטים וליובלות: