יונה א:ב מדרש: מדרש תנחומא ושמות רבה

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ, אַף אֵלּוּ שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ. מִנַּיִן? מִמֹּשֶׁה וּבִלְעָם וְיוֹנָה וְיִרְמְיָה וְיָרָבְעָם. מֹשֶׁה מִנַּיִן? דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י). וְהוּא מְשִׁיבוֹ, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַם מֵאָז. תְּמוֹל, מִתְּמוֹל, שִׁלְשֹׁם, מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם, מֵאָז הֲרֵי שִׁבְעָה יָמִים. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁרַגְלֶיךָ בִּרְשׁוּתֶךָ. עָמַד וְהָלַךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. יוֹנָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יונה א, ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן, וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ, לַסּוֹף הֶרְאָהוּ בַּיָּם כָּל אוֹתָן הַצָּרוֹת, וּבָלְעוֹ הַדָּג וַיִּקְרָא אֶל ה' מִמְּעֵי הַדָּגָה, וּלְבַסּוֹף נִמְרַט שֵׂעָר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ מִן אוֹתוֹ חֹם שֶׁהָיָה לוֹ בִּמְעֵי הַדָּגָה, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ,

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי - הה"ד (ירמיה יח): רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ונחמתי על הרעה. מהו רגע אדבר? כהרף עין, אני גוזר על האדם שימות, והוא עושה תשובה ואני מתנחם עליו, שנאמר (שם): ושב הגוי ההוא מרעתו. ומי הם? אלו אנשי נינוה. מה כתיב בהם (יונה א): קום לך אל נינוה העיר הגדולה. למה? כי עלתה רעתם לפני. ואומר (שם): ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד. מה כתיב שם (שם ג): ויאמינו אנשי נינוה באלהים וילבשו שקים האדם והבהמה. אמרו לפניו: רבון העולם! הבהמה אינה יודעת כלום, ואתה מזכה אותה, אף אנו חשוב אותנו כבהמה, שנאמר (שם): האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה. מיד, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ורבנן אמרי: רגע אדבר על גוי, אלו ישראל, שנאמר (ש"ב ז): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ועל ממלכה, אלו ישראל, שנקראו ממלכה, שנאמר (שמות יט): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. (ירמיה א): לנתוש ולנתוץ ולהאביד, לפי שעשו אותו מעשה וביקש להשמידם, שנאמר (דברים ט): הרף ממני ואשמידם. וכיון שעמד משה וביקש עליהם רחמים, מיד, וינחם ה'. אמר לפניו: רבש"ע! נתמלאת עליהם רחמים, הנהיגם אתה שיעלו לארץ, ולא ע"י שליח, הה"ד: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי: