וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה׃
שמות רבה
דבר אחר: וילך משה הדא הוא דכתיב (איוב כג, יג): והוא באחד ומי ישיבנו. דרש רבי פנחס: לפי שהוא יחיד בעולם, דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו (כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה): ורבותינו אמרו: מהו והוא באחד ומי ישיבנו? מה שהוא גוזר גזירה על האדם, אין להשיב על דבריו. כמה בקש בלעם לקלל את ישראל ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן, שנאמר (במדבר כג, ח): מה אקוב לא קבה אל. כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (יונה א, ג): וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש והלך בעל כרחו, שנאמר (שם ג, ג): ויקם יונה וילך אל נינוה. כמה ביקש ירמיה, שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר (ירמיה א, ז): אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך. כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח ולבסוף הלך בעל כרחו, שנאמ: ר וישב משה וילך אל יתר חותנו:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ״ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. ממשה דכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא ודלמא משום דעני הוה אלא מפסל לך פסולתן שלך יהא. משמואל דכתיב (ש״א יב ג) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו׳ אי בחנם לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה׳) ואמר רבא כל מקום שהלך שם ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאלו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי׳ בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא (שכר) (שכרו) דכתי׳ (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס ז יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי וכולם שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית ליה בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א ג) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה׳ ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה וא״ר רומנוס שכרה של ספינה הוה ארבעת אלפים דינרי זהב:
עין יעקב
כא: א"ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ"ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה ממשה דכתיב (במדבר טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא ודלמא משום דעני היה אלא מפסל לך פסוללתן שלך יהא. משמואל דכתיב (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו' אי בחנם לאפיקי מאן דשקיל בלא אגרא. אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז) ותשיבתי הרמתה כי שם ביתי (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה) ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפילו בשכר ואילו גבי שמואל אפ' ברצון לא (שכר) [שכרו] דכתיב (שם יב) ויאמרו לא עשקתנו ולא רציתנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס י) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי ניתי אנא ושקמין אית לי בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א׳:ג׳) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני הק' ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה. וא"ר רומנוס שכרה של ספינה היה ארבעת אלפים דינרי זהב: