יונה ד:ח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש שכל טוב

(דף כא ע״ב) (יונה ד ח) ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים א״ל אי הכי היינו דכתיב (שם) ותך השמש על ראש יונה ויתעלף אלא אמר רבא בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה והיינו דכתיב (איוב לז יז) אשר בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום אמר רב תחליפא בר רב חסדא א״ר חסדא אימתי בגדיך חמים בשעה שמשקיט ארץ מדרום שבשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה:

ז "וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית" (יונה ד׳:ח׳). מַאי 'חֲרִישִׁית'? אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, עוֹשָׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם. אָמַר לוֹ (רבא) [רַבָּה]: אִי הָכִי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף". אֶלָּא אָמַר (רבא) [רַבָּה]: בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. [וְהַיְנוּ דִּכְתִיב]: (איוב ל״ז:י״ז) "אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם". אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר רַב חִסְדָּא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵימָתַי בְּגָדֶיךָ חַמִּים? בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת, מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָתְבֵי, חָלִיף וְאָזִיל גְּנֵיבָא עֲלַיְהוּ. אָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ, [דְּבַר אוֹרְיָן הוּא]. אָמַר לֵיהּ אִידָךְ: מִקַּמֵּי פַּלְגָאָה נֵיקוּם? אַדְהָכִי אָתָא אִיהוּ לְגַבַּיְהוּ, אָמַר לְהוּ: בְּמַאי עַסְקִיתּוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: בְּרוּחוֹת. אָמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, אָמַר רַב: אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם, וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת עִם כֻּלָּן, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכֻּלָּן. וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ, נֶחֱרָב כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפָּנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לט) "הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ, יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן". רָבָא וְרַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] הֲווּ יָתְבֵי, הֲוָה חָלִיף וְאָזִיל רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב, דְּיָתִיב בְּגוּהַרְקָא דְּדַהֲבָא, וּפָרִיס עֲלֵיהּ סַרְבְּלָא דְּכַרְתִּי. רָבָא אָזַל לְגַבֵּיהּ, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא אָזַל לְגַבֵּיהּ. אָמַר: דִּילְמָא מֵאִינְשֵׁי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִינְהוּ, רָבָא צָרִיךְ לְהוּ, אֲנָא לָא צְרִיכְנָא לְהוּ. כִּדְחָזָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב הֲוָה, אָזִיל לְגַבֵּיהּ, גַּלִי לְדַרְעֵיהּ, אָמַר: "שַׁדְיָא נָשִׁיב", אָמַר (רבא) [רַבָּה]: הָכִי אָמַר רַב: "אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: "אֲפִלּוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם מַרְקֶבֶת בּוֹ". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "אֲפִלּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרַחַת בּוֹ". אָמַר רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק]: וּשְׁלָשְׁתָּן, מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: (הושע י״ג:ט״ו) "כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא, יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ" וְגוֹ'. 'יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ', זֶה מְקוֹרָהּ שֶׁל אִשָּׁה. 'וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ', זֶה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה. (שם) "הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה", זוֹ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם. אָמַר [רָבָא]: עֲדִי, סוּרָאָה הוּא, דְּדַיְקֵי קְרָאֵי. מַאי: "כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא"? אָמַר רָבָא: אֲפִלּוּ שׁוּפְתָא בְּקוּפִינָא דְּמָרָא רַפְיָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִלּוּ סִיכְתָּא בְּדַפְנָא רַפְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֲפִלּוּ קַנְיָא בְּכוּפְתָּא רַפְיָא.

ושדופות קדים. שלקו במכת שדפון מרוח קדים שהוא קשה מכל הרוחות שהוא חם וחזק, שנא' (רוח) [ברוח] קדים עזה (שמות יד כא), רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), ואמר רבא בשעה שהיא מנשבת משתקת כל רוחות שבעולם. ואמר רב אשה מפלת בו כו', ואפילו מרגליות שבים מרקבת בו. ור' יוחנן אמר אפי' שכבת זרע שבמעי אשה תוך ג' ימים מסרחת בו, א"ר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר יבא קדים רוח ה' (ממדי שלה) [ממדבר עולה] ויבוש (מקורה) [מקורו] (הושע יג טו), זו מקורה של אשה, ויחרב מעיינו (שם), זו שכבת זרע, הוא ישסה [אוצר] כל כלי חמדה (שם), זו מרגליות שבים: