יחזקאל א:כב מדרש: מדרש אגדה, עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ואוצר מדרשים

וצפית אותו נחשת. אמר ר' יודה בר שלום אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מבערת את הנחשת ושורפה את העצים, אמר הקב"ה המדות האלו הן אצלכם, שמא הם לפני, הסתכל כמה מלאכים לפני והם של אש, שנאמר משרתיו אש לוהט (תהלים ק"ד ד') וכמה אוצרות של שלג ושל אש מעורבבים זה בזה, שנאמר אש וברד שלג וקיטור (שם קמ"ח ח'), וכן מים יש, שנאמר שמי השמים והמים אשר מעל השמים (שם שם ד'), ולא המים מכבין את האש, ולא האש אוכלת המים, וכן החיות של אש, והרקיע שעל ראשם מים, שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' כ"ב), והחיות עומדות וטעונות כל אותן מימי אוקינוס והוא של אש, והן עומדות מן רקיע לרקיע, ומן רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ר' ברכיה ור' חלבו הלכו בשם ר' אבא סמוקה אומר (אעפ"י שמהלך) [אף טלפי] החיות [מהלך] חמש מאות [שנה], וכולם אש ושבילי הרקיע מים, לא המים מכבין האש ולא האש מכלה את המים, ולמה מפני שעשה שלום ביניהם, ומפני שאמרתי לך אש תמיד תוקד על המזבח, אתה מתיירא שמא ישרפו העצים, מתים נכנסים לפני ויצאו חיים, שנאמר ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר י"ז כ"ז), ארזים ששלח חירם [מלך צור] למלך שלמה למלאכת בית המקדש הריחו משכינתו של מלך עולם והרטיבו העצם [ועשו פירות, שנאמר שתולים בבית ה' [בחצרות אלהינו יפריחו] (תהלים צ"ב י"ד), וכך היו עושים תמיד פירות עד שעמד מנשה והכניס את הצלם לבית קדש הקדשים, ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות, שנאמר ופרח לבנון אומלל (נחום א' ד'). וכן אמר הקב"ה למשה בדים שעשית לארון עתידים להאריך, שנאמר ויאריכו הבדים (מ"א א' ח'). מתים נכנסין לפני ויצאו חיים, ואתה מתיירא שמא ישרפו העצים, וממך היתה רוצה ללמוד, למה, כשהיית [נכנס] בתוך מחיצות של אש ומהלך בתוך המלאכים של אש, היה לך לישרף, [ועוד] שהיית בא אצלי, שנאמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ' י"ח), ואני אש אכלה, שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים כ"ד ד'), שמא נכוית, ואף מזבח העולה אעפ"י שכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקר' ו' ז'). לא הנחושת מתבער, ולא העצים נשרפין, ואם תאמר שהיה צפוי הנחושת עבה, אמר ר' נחמיה כעובי דינר זהב היה מצופה, אמר הקב"ה יבוא זכות המזבח שאש הקרבנות בוערות בו יומם ולילה, ויכפר על ישראל שעוסקין בתורה יומם ולילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח'). אמן וכן יהי רצון:

'גִּנְזֵי־שָׁלוֹם', דִּכְתִיב: (שופטים ו׳:כ״ד) "וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם". 'גִּנְזֵי־חַיִים', דִּכְתִיב: (תהילים ל״ו:י׳) "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים". 'גִּנְזֵי־בְּרָכָה', דִּכְתִיב: (תהילים כ״ד:ה׳) "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'". 'וְנִשְׁמָתָן־שֶׁל־צַדִּיקִים', דִּכְתִיב: (שמואל א כ״ה:כ״ט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:ט״ז) "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי". וְטַל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: (תהילים ס״ח:י׳) "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים". וְשָׁם, אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וּמֶלֶךְ אֵ־ל חַי (וקיים) רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם [בָּעֲרָבוֹת], שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ". וּמְנָא לָן דְּאִיקְרִי 'שָׁמַיִם'? (אמר רבי אבהו) אַתְיָא 'רְכִיבָה' 'רְכִיבָה'. כְּתִיב הָכָא: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת", וּכְתִיב הָתָם: (דברים ל״ג:כ״ו) "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ". וְחֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ח:י״ב) "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ" וְגוֹ'. וּמִי אִיכָּא חֲשֹׁכָא קַמֵּי שְׁמַיָּא? וְהָא כְּתִיב: (דניאל ב׳:כ״ב) "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרְתָא, יָדַע מָה בַּחֲשׁוֹכָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא"? לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּבָתֵּי גַּוָאֵי, הָא, בְּבָתֵּי בְּרָאֵי. וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוֹד רָקִיעַ אֶחָד יֵשׁ, לְמַעְלָה מֵרָאשֵׁי הַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל א׳:כ״ב) "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ". עַד כָּאן, יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וָאֵילָךְ, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: "בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, וּבַמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר". בְּמַה שֶּׁהָרְשֵׁיתָ, הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.

תניא ר׳ יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה היא עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט ו) המרגיז ארץ מקומה ועמודיה יתפלצון ועמודים על המים שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע ארץ על המים ומים על ההרים שנאמר (תהלים קד ו) על הרים יעמדו מים. ההרים על רוח שנאמר (עמוס ד יג) יוצר הרים ובורא רוח והרוח בסערה שנאמר (תהלים קמח ח) רוח סערה עושה דברו וסערה תלויה בזרועו של הקב״ה שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם וחכמים אומרים על י״ב עמודים היא עומדת שנאמר (דברים לב ח) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. וי״א על שבעה עמודים שנאמר (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה. ר׳ אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומדת וצדיק שמו שנאמר (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם. אמר רב יהודה שני רקיעין הן שנאמר (דברים י יד) הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים. ור״ל אמר ז׳ ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר (ישעיה מ כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שחקים שבו ריחים עומדות ושוחקות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (שם) וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום שנאמר (מ״א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ומנא לן דאקרי שמים שנאמר (ישעיה סג טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. אמר ריש לקיש (ע״ג פ״ק ועיין שם מהרש״א) כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳ יומם יצוה ה׳ חסדו מ״ט יומם יצוה ה׳ חסדו משום דבלילה שירה עמי. א״ד אמר ר״ל כל העוסק בתורה בעוה״ז שדומה ללילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד לעוה״ב שדומה ליום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו וגו׳. א״ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר (איוב ל ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. ומנ״ל דאיקרי שמים שנא׳ (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים. מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה סערה ומערה של קיטור וכולן דלתותיהן של אש שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב. והני ברקיעא איתנהו הני בארעא איתנהו דכתיב (תהלים קמח ז) הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו אמר רב יהודה אמר רב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ אמר לפניו רבש״ע (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (חלק וע״ש מהרש״א) צדיק אתה ה׳ לא יגור במגורך רע. ומנא לן דאיקרי שמים שנאמר (מ״א ח מג) ואתה תשמע השמים מכון שבתך. ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום גנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידות להבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים. צדק ומשפט דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. צדקה דכתיב (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון. גנזי שלום דכתיב (שופטים ו כד) ויקרא לו ה׳ שלום. גנזי חיים דכתיב (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים. גנזי ברכה דכתיב (ש״א כה כ) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך. רוחות ונשמות שעתידות להבראות שנאמר (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים דכתיב (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים. ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר (שם) סלו לרוכב בערבות ביה שמו ומנא לן דאיקרי שמים א״ר אבהו אתיא רכיבה רכיבה כתיב הכא סלו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים לג כו) רוכב שמים בעזרך. וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו וגו׳. ומי איכא חשוכא קמי שמיא והא כתיב (דניאל ב כב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא לא קשיא הא (דף יג) בבתי גואי הא בבתי בראי. ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות שנא׳ (יחזקאל א כב) ודמות על ראשי החיה רקיע גו׳ עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר. שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות: