וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃
תנחומא בובר
ד"א אז ישיר, בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר ולא קרב זה אל זה וגו' (שם יד כ), ואומר וקרא זה אל זה (ישעי' ו ג), למי היו דומין, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו. ובאו הבריות לומר לו אימנון, אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי, כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם, אמר להם הקב"ה בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני, כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר ר' אבין הלוי למה הדבר דומה, למלך שירד למלחמה ונצח, ואו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה, אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני, יכנס בני תחילה, כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה, אז ישיר משה [ובני ישראל], נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה, אמר ר' חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות (תהלים סח כו), קידמו שרים (אחר נוגנים) אלו ישראל, (ואחר כך) [אחר] נוגנים, אלו המלאכים, (ואחר כך) בתוך עלמות תופפות, [אלו הנשים], אמר ר' לוי השמים, לא אקבל הדבר הזה, אלא הנשים קילסו תחילה, שאלא שאחר נוגנים אלו ישראל, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים, התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב"ה, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן, אמר להן הקב"ה חייכם כן, אמר ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן ראה מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי (יחזקאל ג יב), מהו אחרי אחרי שקילסתי אני וחבירי, אחר כך הלכו מלאכי השרת ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו (שם), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן (שם א כד), מהו [בעמדם], מי ששומע בעמדם סבור שמא יש ישיבה למעלה, [חס ושלום, אין ישיבה למעלה], אלא הכל עומדים שנאמר שרפים עומדים וגו' (ישעי' ו ב), וכן הוא אומר קרבת (אל) [על] חד מן קאמיא (דניאל ז טז), מהו בעמדם, אלא כשישראל עומדים ומקלסין להקב"ה אותה שעה תרפינה כנפיהם.
אוצר מדרשים
כתיב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (שמות כ׳ י"ד), מלמד שהקול היה מתחלף לכמה מיני מדות: כקול להבת אש, שנאמר קול ה׳ חוצב להבות אש (תהילים כ״ט:ז׳); כקול מים רבים, שנאמר כקול מים רבים כקול שדי (יחזקאל א׳ כ"ד); כקול שאגת אריה, דכתיב אריה שאג מי לא יירא ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא (עמוס ג׳:ח׳).
שמות רבה
דבר אחר: ויחל משה מהו כן? אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו, בשם ר' יצחק: שהתיר נדרו של יוצרו. כיצד? אלא, בשעה שעשו ישראל העגל, עמד משה מפייס האלהים שימחול להם. אמר האלהים: משה! כבר נשבעתי (שמות כב): זובח לאלהים יחרם, ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו! אמר משה: רבון העולם! ולא נתתי לי הפרה של נדרים, ואמרת (במדבר ל): איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו, הוא אינו מוחל, אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו, וכל זקן שמורה הוראה, אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו, צריך הוא לקיימה תחלה, ואתה צויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך, כאשר צויתני להתיר לאחרים! מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן, והקב"ה עומד כשואל נדרו. וכן הוא אומר (דברים ט): ואשב בהר. ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד?! אמר ר' דרוסאי: קתדרא עשה לו, כקתדרא של אסטליסטקין. הללו, בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין, ואינן אלא יושבין. ואף כאן כך, ישיבה שהיא נראה עמידה. הוי, ואשב בהר. דבר אחר: ואשב בהר וכי יש ישיבה למעלה? אתה מוצא שכולם עומדין, שנאמר (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו. וכן (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם. וכן (דניאל ז): קרבית על חד מן קאמייא וכן אפילו משה, כשעלה למרום היה עומד, שנאמר (דברים י): ואנכי עמדתי בהר. וכתיב (שם ה): ואנכי עומד בין ה' וביניכם, ואין יושב שם אלא הקב"ה לבדו, שנאמר (ד"ה ב יח): ראיתי את ה' יושב על כסאו, והוא אומר ואשב בהר. ומהו כן? אמר רבי הונא בר אחא: שישב להתיר נדרו של יוצרו. ומה אמר לו? דבר קשה. אמר רבי יוחנן: דבר קשה אמר לפניו: תהית, אתמהא? אמר לו: תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי, אותה שעה אמר משה: מותר לך, מותר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה. הוי, ויחל משה, שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמר (במדבר ל): ולא יחל דברו. אר' שמעון בן לקיש: לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר, שהתיר נדר לאלהים. וכן: ויחל משה: