יחזקאל א:כה מדרש: מדרש תנחומא, שמות רבה ובראשית רבה

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן, מַאי דִּכְתִיב: וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל (יחזקאל ג, יב). מַהוּ אַחֲרַי. אָמַר יְחֶזְקֵאל, מִשֶּׁקִּלַּסְתִּיו אֲנִי וַחֲבֵרַי, שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין אוֹתוֹ אַחֲרַי וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ (שם). תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין כֵּן. יָרַד וְלִמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים כֵּן בִּלְחִישָׁה, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי נַחְמָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן (יחזקאל א, כה), מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּעָמְדָם, סָבוּר שֶׁיֵּשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה. אֶלָּא הַכֹּל בָּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ (ישעיה ו, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קִרְבַת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא (דניאל ז, טז). וְכֵן, רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו (מ״א כב, יט). וּמַהוּ בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם. מִשֶּׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְרַפִּין כַּנְפֵיהֶם, עוֹמְדִים מִלּוֹמַר שִׁירָה, שֶׁבְּכַנְפֵיהֶם אוֹמְרִים שִׁירָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּרָן יַחַד כָּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח, ז). אָמַר רַבִּי מַנִּי, לֹא תְּהֵא קְרִיאַת שְׁמַע קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת כְּמִנְיַן אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם, וּמֵהֶן בָּרוּךְ שֵׁם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקְּנָהּ, אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ. לְכָךְ דָּוִד מְקַלֵּס, שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן (תהלים יז, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה (משלי ד, ד). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָאָדָם שֶׁהוּא בַּגָּלִיל וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם בִּיהוּדָה, וְאָדָם אַחֵר שֶׁהוּא בִּיהוּדָה וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם בַּגָּלִיל. אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּלִיל הוֹלֵךְ לִיהוּדָה לַעֲדֹר אֶת כַּרְמוֹ, וְזֶה שֶׁבִּיהוּדָה הוֹלֵךְ לַגָּלִיל לַעֲדֹר אֶת כַּרְמוֹ. עָמְדוּ זֶה עִם זֶה. אָמַר זֶה לָזֶה, עַד שֶׁאַתָּה בָא לִמְקוֹמִי, שְׁמֹר אֶת שֶׁלִּי בִּתְחוּמְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ בִּתְחוּמִי. כָּךְ אָמַר דָּוִד, שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן (תהלים יז, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה (משלי ד, ד). וְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁמְרוּ מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וַאֲנִי מְשַׁמֵּר אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ (תהלים קכא, ח).

דבר אחר: ויחל משה מהו כן? אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו, בשם ר' יצחק: שהתיר נדרו של יוצרו. כיצד? אלא, בשעה שעשו ישראל העגל, עמד משה מפייס האלהים שימחול להם. אמר האלהים: משה! כבר נשבעתי (שמות כב): זובח לאלהים יחרם, ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו! אמר משה: רבון העולם! ולא נתתי לי הפרה של נדרים, ואמרת (במדבר ל): איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו, הוא אינו מוחל, אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו, וכל זקן שמורה הוראה, אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו, צריך הוא לקיימה תחלה, ואתה צויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך, כאשר צויתני להתיר לאחרים! מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן, והקב"ה עומד כשואל נדרו. וכן הוא אומר (דברים ט): ואשב בהר. ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד?! אמר ר' דרוסאי: קתדרא עשה לו, כקתדרא של אסטליסטקין. הללו, בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין, ואינן אלא יושבין. ואף כאן כך, ישיבה שהיא נראה עמידה. הוי, ואשב בהר. דבר אחר: ואשב בהר וכי יש ישיבה למעלה? אתה מוצא שכולם עומדין, שנאמר (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו. וכן (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם. וכן (דניאל ז): קרבית על חד מן קאמייא וכן אפילו משה, כשעלה למרום היה עומד, שנאמר (דברים י): ואנכי עמדתי בהר. וכתיב (שם ה): ואנכי עומד בין ה' וביניכם, ואין יושב שם אלא הקב"ה לבדו, שנאמר (ד"ה ב יח): ראיתי את ה' יושב על כסאו, והוא אומר ואשב בהר. ומהו כן? אמר רבי הונא בר אחא: שישב להתיר נדרו של יוצרו. ומה אמר לו? דבר קשה. אמר רבי יוחנן: דבר קשה אמר לפניו: תהית, אתמהא? אמר לו: תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי, אותה שעה אמר משה: מותר לך, מותר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה. הוי, ויחל משה, שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמר (במדבר ל): ולא יחל דברו. אר' שמעון בן לקיש: לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר, שהתיר נדר לאלהים. וכן: ויחל משה:

דבר אחר: הקול קול יעקב, הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים. רבי ראובן אמר: כתיב (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם. בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה?! לא כן אמר רבי שמואל, אין ישיבה למעלה, שנאמר (שם): ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצים. (דניאל ז) קרבית אל חד מן קאמיא, מה הוא דין לשון קאמיא? קיימיא. (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, וכל צבא השמים עומדים ואת אמרת בעמדם, אתמהא?! ומה היא בעמדם? בא עם דם, בשעה שישראל אומרין: שמע ישראל המלאכים שותקין, ואחר כך, תרפינה כנפיהן. ומה הן אומרין? ברוך כבוד ה' ממקומו, וברוך שם כבוד מלכותו. רבי לוי אמר: (איוב לח) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, מה שזרעו של יעקב, שנמשל לכוכבים, מקלסין, דכתיב בהון (דניאל יב): ומצדיקי הרבים, ככוכבים, ואח"כ, ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת. מה הן אומרין? ברוך שם כבוד מלכותו. ר' שמואל בר נחמן אמר: כתיב (יחזקאל ג): ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו' רעש גדול, אתמהא?! אלא, משקילסתי אני וחבירי, ואחר כך, ואשמע אחרי קול רעש גדול, ברוך כבוד ה' ממקומו. ומה הם אומרים: ברוך שם.רבי יהודה בר אלעי היה דורש: הקול, קולו של יעקב מצווחת, ממה שעשו לו הידים ידי עשו. אמר רבי יוחנן: קולו של אדריינוס קיסר, שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם: