וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃
פרקי דרבי אליעזר
אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל מִימִינוֹ. מַחֲנֶה שְׁנִיָּה שֶׁל גַּבְרִיאֵל עַל שְׂמֹאלוֹ. מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוּרִיאֵל מִלְּפָנָיו. מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל מִלְּאַחֲרָיו. שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶמְצַע. וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא גָּבוֹהַּ וְתָלוּי לְמַעְלָה בָּאֲוִיר. מַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כז): ״וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל״, וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְּרֹאשׁוֹ וְכֶתֶר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ חֶצְיָהּ אֵשׁ וְחֶצְיָהּ בָּרָד, מִימִינוֹ חַיִּים וּמִשְּׂמֹאלוֹ מָוֶת, וְשֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ, וּפָרֹכֶת פְּרוּשָׂה לְפָנָיו, וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִתְּחִלָּה מְשָׁרְתִים לְפָנָיו לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְגּוֹד, וַהֲדוֹם רַגְלָיו כָּאֵשׁ וּבָרָד, וְתַחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ כְּאֶבֶן סַפִּיר. וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹת לְכִסְאוֹ. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ, שִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד סוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְאוֹפַן הַגַּלְגַּל וּכְרוּב וְחַיָּה נוֹתְנִין לְפָנָיו שֶׁבַח. וּדְמוּת כִּסְאוֹ כְּעֵין סַפִּיר שֶׁל אַרְבַּע רַגְלַיִם. וְאַרְבַּע חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ קְבוּעִים עַל כָּל רֶגֶל וָרֶגֶל. אַרְבַּע פָּנִים לְאֶחָד וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם״, וְהֵם הֵן הַכְּרוּבִים.
מדרש שכל טוב
תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר, ובעינן האי אור החמה היכי דמי דלא בדקינן לאורה, אילימא בחצר, והאמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבים מצויין שם ואכלי פירורין דחמץ דאיכא התם, ואלא באכסדרה, והאמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת שהיא פתוחה מלמעלה ונבדקת לאורה של חמה דשלטה לה בכולה, ומהדר לא צריכא לארובה דבחדר, ומקשינן האי ארובה דהיכא, אי להדי ארובה היינו אכסדרה אלא לצדדין, ואקשינן ואבוקה לא, והאמר רבא מאי דכתיב ונוגה כאור תהיה וקרנים מידו לו (חבקוק ג ד), כלומר וקרינת אורו של הקב"ה לצדיק, ואעפ"כ ושם חביון עוזו (שם שם), ואצל הקב"ה תוקפה של אורה. ולמה צדיקים דומים בפני כבוד שכינה, כנר בפני אבוקה, דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב ג), ובכבוד שכינה כתיב ביחזקאל הוא מראה דמות כבוד ה' (יחזקאל א כח), וכתיב וארא כעין חשמל כמראה [אש] בית לה סביב [וגו'] ונוגה לו סביב, (שם שם כז) אלמא אור האבוקה עדיף מאור הנר. ירושלמי הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדיקת הנר, לא סוף דבר בית שאין בו אורה, אלא אפילו בית שיש בו אורה, פי' משום חורין וסדקין: