וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃
מדרש לקח טוב
פס'. וישלח אותם משה ממדבר פארן. זה היה בתשעה ועשרים בסיון. על פי ה'. שהיתה בחירתם על פי ה' ולא שאמר להם הקב״ה שלחו מרגלים, ואם תאמר למה לא מנעם הקב״ה מלשלח כדי להוציא תאותם ולשלם להם גמולם. וכדי לשלם שכר טוב ליהושע וכלב. וכן הוא אומר (דברים ל׳:ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. היינו דתנן הכל צפוי והרשות נתונה [וכו'] ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו כענין שאמר יחזקאל (יחזקאל י״ד:ט׳) (אנכי) [אני ה'] פתיתי את הנביא ההוא ואומר (שם ג) ונתתי מכשול לפניך ללמדך שאין מוליכין את האדם אלא בדרך שהוא רוצה שנאמר (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. הלא תראה בבלעם בתחלה נאמר לו (במדבר כ״ב:י״ב) לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא, ולבסוף אמר לו קום לך אתם וכן כלל כל אדם שהביא הקב״ה בעולמו אע״פ שגלוי וידוע לפניו שהכל לא ישמרו משמרתו הביאם לעולם הזה. הזוכה זוכה לעצמו. והחוטא חוטא לעצמו:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל ג כ) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות. תשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות ואפילו לאחר שנחתם גזר דינם של פורענות. שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את בעליה ערום נכנס לה וערום יוצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה:
עין יעקב
עט מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ג׳:כ׳) "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו, הוּא יָמוּת, כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ" וְגוֹ'. תְּשׁוּבַת הַמֻּחְלָטִין מְעַכֶּבֶת אֶת הַפֻּרְעָנוּת, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנֶּחְתָּם גְּזַר דִּינָם שֶׁל פֻּרְעָנוּת. שַׁלְוַת רְשָׁעִים סוֹפָהּ תַּקָּלָה, וְהָרָשׁוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, עָרֹם נִכְנָס לָהּ, וְעָרֹם יוֹצֵא מִמֶּנָּה. וּלְוַאי, שֶׁתְּהֵא יְצִיאָה כְּבִיאָה. רַב, כִּי הֲוָה נָפִיק לְמֵידַן דִּינָא, אָמַר הָכִי: בִּצְבוּ נַפְשָׁאִי לִקְטָלָא נַפִיק, וּצְבִי בֵּיתִי לֵית אֲנָא עָבִיד, וְרֵיקָן לְבֵיתִי אֵיעוֹל. (ערום אכנס לה, וערום אצא ממנה) וּלְוַאי, שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזִי אַמְבּוּהָא דְּאָזִיל בַּתְרֵיהּ, אָמַר הָכִי: (איוב כ׳:ו׳-ז׳) "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, רֹאָיו יֹאמְרוּ: אַיּוֹ". מַר זוּטְרָא, (חסידא) כִּי הֲווּ מְכַתְּפֵי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אָמַר: (משלי כ״ז:כ״ד) "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן" וְגוֹ'.