בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָרָעָ֨ב הָרָעִ֤ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם׃
איכה רבה
רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי כה, יח): מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן וגו', מֵפִיץ, עַל שֵׁם (דברים כח, סד): וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים. וְחֶרֶב, עַל שֵׁם (ויקרא כו, לג): וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב. וְחֵץ שָׁנוּן, עַל שֵׁם (יחזקאל ה, טז): בְּשַׁלְּחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב, הַכֹּל לְמִי, לְאִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (משלי כה, יט): שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁבָּאתָ לִרְעוֹת אוֹתָנוּ הַשֵּׁן אָכְלָה וּמַדְּקָה אֲחֵרִים, וְלָמָּה שֵׁן רוֹעָה אוֹכֶלֶת אוֹתָנוּ, וְרֶגֶל רוֹפֶסֶת אוֹתָנוּ, מִפְּנֵי בִּטְחוֹנָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל שֶׁבָּגַדְנוּ בְּצוּרֵנוּ, (משלי כה, יט): מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, (זכריה ז, יג): וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ. דָּבָר אַחֵר, שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, שֵׁן מְעַרְעֲרָה וְרֶגֶל מְמַטְמְטָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵל בִּגְדוּ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּבִטְחוּ בִי, וְהֵן לֹא עָשׂוּ כֵן אֶלָּא בָּגְדוּ בִי וּבָטְחוּ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, כז): אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה.
מדרש לקח טוב
פס'. אספה עלימו רעות. אמר הקב״ה אני מכנס כל פורענות שבעולם ומביאן עליהם בבת אחת. ד״א אספה עלימו רעות. מלמד שהיו כל הרעות מתאספות זאת אומרת אני באה עליהם וזאת אומרת אני באה עליהם. אמר להם הקב״ה המתינו שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה. חצי אכלה בם. אלו חצי הרעב. כענין שנאמר (יחזקאל ה׳:ט״ז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית. ד״א חצי אכלה בם חצי כלין והם אינן כלין. וכן הוא אומר (מלאכי ג׳:ו׳) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם:
מדרש תנאים
ד״א חצי אכ' בם הרי אלו חצי רעב שנ' (יחז' ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם: