יחזקאל ז:טו מדרש: קוהלת רבה, מדרש תנאים וספרי דברים

הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹאכֲלֶֽנּוּ׃

קוהלת רבה

חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה קַיָּם הָיוּ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, כְּשֶׁנִּפְטַר הָלְכוּ לְיַבְנֶה, וְהָלַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְאֵמָאוֹס, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה, הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ וְלֹא בָאוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹא בָאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם, וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה מִי צָרִיךְ לְמִי, אָמַר לָהּ הֵן צְרִיכִין לִי. אָמְרָה לוֹ חֵמֶת הָעַכְבָּרִים מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי, הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים, שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ, מֵאַחַר זְמַן בָּאוּ אֶצְלוֹ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ פַּת חִטִּין אוֹ פַּת שְׂעוֹרִים מִי טַב אָכְלָהּ בְּלִפְתָּן, וְלָא יָדַע לַהֲשִׁיבָן בַּלִּפְתָּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין לְפוּתִין זֶה בָּזֶה. רַבִּי הֲוָה מְמַנֵּי תְּרֵין מַנָּאִין בְּכָל שָׁנָה, אִין הֲווֹן כְּדַי הֲווֹן מִתְקַיְימִין, וְאִין לָא הֲווֹן דָּמְכִין, מִן דַּאֲתָא רַבִּי לְמִדְמַךְ אֲמַר לִבְרֵיהּ לָא תַעֲבֵיד כֵּן אֶלָּא הֱוֵי מְמַנֵּי כּוּלְּהוֹן כַּחֲדָא, וּמַנֵּי לָךְ רַבִּי חֲנִינָא קֳדָמַאי. וְהוּא לְמָה לָא מַנְּיֵיהּ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִיד אֲמַר עַל דְּצָוְוחִין צִיפּוֹרַיָא עֲלֵיהּ, וּמִן צִוְוחָא עָבְדִין הָא כַּדּוּן צָוְוחִין טָבָאוּת, אִם אֲנַן שָׁמְעִין בַּהֲדָא אוֹף בְּהַהִיא צְרִיכִין שְׁמוֹעַ לְהוֹן. רַבִּי בּוֹן אֲמַר לֵיהּ קֳדָם מַן קְרַיְיתָא, אָמַר לֵיהּ קֳדָם רַבִּי הַמְנוּנָא סַפְרָא דְבָבֶל, אֲמַר לֵיהּ כַּד תֵּיזֵל לְתַמָּן אֱמָר לֵיהּ שֶׁמִּנִּיתִיךָ זָקֵן וִידַע דְּלָא מִתְמַנֵּי בְּיוֹמֵיהּ, כֵּיוָן דִּדְמַךְ בְּעָא בְּרֵיהּ דִּימַנִּינֵיהּ וְלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אֲמַר לֵית אֲנָא מְקַבֵּל אֶלָּא קֳדָם רַבִּי אָפֵס דְּרוֹמָא, הֲוָה תַּמָּן חַד סַב אָמַר אִם רַבִּי חֲנִינָא קֳדָמַי אֲנָא תִּנְיָין, וְאִם רַבִּי אָפֵס קֳדָמַי אֲנָא תִּנְיָין, קַבֵּיל עֲלוֹי רַבִּי חֲנִינָא לְמִתְמַנֵּי תְּלִיתוֹי, וּזְכָה לִמְאַרְכָה סַגְיָן שְׁנִין. אֲמַר לֵית אֲנָא יָדַע מִן בְּגִין מַה זָּכִיתִי מְאַרְכָה שְׁנִין סַגְיָן, מִן בְּגִין הֲדָא מִילְּתָא, וְאִם מִן בְּגִין דַּהֲוֵינָא סָלֵיק מִן טְבֶרְיָה לְצִפּוֹרִין וַהֲוֵינָא עָקֵים אִיסְטְרַטְיָא שְׁאֵיל בִּשְׁלָמָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּאֵידֵין מִתַּנְיָן לֵית אֲנָא יָדַע. דָּבָר אַחֵר, כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, עשֶׁק שֶׁעָשְׁקוּ דָּתָן וַאֲבִירָם לְמשֶׁה רַבָּן אִבְּדוּ חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, מְתוּנָה כְּתִיב, אִלּוּ הָיָה משֶׁה מָתוּן הָיָה נִצּוֹל, אֶלָּא שֶׁהִקְנִיטוּ וְהִקְפִּידוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, כא): יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם, וְלֹא סָבַל אֶלָּא אוֹף הוּא הִקְפִּיד מִכַּעֲסוֹ, וְאָמַר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּתַבְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתְּ חָכָם, וְאַתְּ מַקְפִּיד וְאוֹמֵר לִי כָּךְ, חַיֶּיךָ יֵשׁ לְךָ לֵידַע וּלְיַידַּע, טוֹב אַחֲרִיתָן שֶׁל בָּנַי מֵרֵאשִׁית שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם בְּמִצְרַיִם, דִּכְתִיב (שמות ה, כג): עַתָּה תִרְאֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַוי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, אִבַּדְתִּי אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁלֹא הִרְהֲרוּ אַחֲרַי, וְלֹא מָצָאתִי כַּיּוֹצֵא בָּהֵן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בּוֹ, דִּכְתִיב (שמות ו, ב): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, וְאֵין אֱלֹהִים אֶלָּא מִדַּת הַדִּין, וְנֶאֱמַר (שמות ו, ב): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה', אָמַר לוֹ אַתְּ בָּשָׂר וָדָם לֹא יָכוֹלְתָּ לִסְבֹּל אוֹתָם, אֲנִי ה' רַחֲמָן בַּעַל הָרַחֲמִים בְּמִדּוֹתַי אֲרַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנאים

חרב מבחוץ ורעב ודבר מבית שנ' (יחז' ז טו עיי״ש ויר' יד טו) אשר בשדה בחרב ימותו ואשר בעיר בדבר וברעב יתמו:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרי דברים

(כה) מחוץ תשכל חרב, מיכן אמרו בשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל וכן הוא אומר (ירמיה יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב ואומר (יחזקאל ז טו) אשר בשדה בחרב ימות, ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.
שאל רבBookmarkShareCopy