יחזקאל ז:טז מדרש: מדרש תנאים, מדרש תנחומא ומדרש שכל טוב

כשפיזר את השבטים לא פיזרן אלא כיונים שנ' (יחז' ז טז) ופלטו פליטיה [וגו'] וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא כיונים שנ' (ישע' ס ח) מי אלה כעב תעו' וכיונים אל ארב':

‎אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, בְּמַה שֶּׁמַּכֶּה אֵינוֹ מְרַפֵּא, אֶלָּא מַכֶּה בָּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בָּרְטִיָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַה שֶּׁמַּכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא. כְּשֶׁהִכָּה אֶת אִיּוֹב, בִּסְעָרָה הִכָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם (איוב ט, יז). וּכְשֶׁרִפְּאָהוּ, בִּסְעָרָה רִפְּאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה (איוב לח, א). כְּשֶׁהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא הִגְלָה אוֹתָם אֶלָּא בְּעָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב, א) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן מְכַנְּסָן בֶּעָבִים שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס, ח). כְּשֶׁפִּזְּרָן, לֹא פִּזְּרָן אֶלָּא כַּיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפָלְטוּ פְלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחזקאל ז, טז). וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן, כַּיּוֹנִים אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם (ישעיה ס, ח). כְּשֶׁמְּבָרְכָן, אֵין מְבָרְכָן אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ וּבָרֵךְ (דברים כו, טו). וּכְשֶׁנִּפְרַע מִשּׂוֹנְאֵיהֶם, בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף וְגוֹ'. שֶׁהָיָה עַמּוּד הֶעָנָן יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה אוֹתָם כְּטִיט, וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַרְתִּיחָן וְטַלְפוֹת סוּסֵיהֶן מִשְׁתַּבְּשׁוֹת, הַזָּכָר מִלְּמַעְלָן וְהַנְּקֵבָה מִלְּמַטָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו (שופטים ה, כב). וַיָּהָם, הֲמָמָם וְעִרְבְּבָם, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶן וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה הֵן עוֹשִׂין.

וישקף ה' אל מחנה מצרים. הקב"ה מוחץ ורופא בדבר שהוא מכה בו הוא מרפא, אבל רפואת בשר ודם אינו כן, אלא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, והקב"ה הכה את איוב בסערה, שנא' אשר בסערה ישופני וגו' (איוב ט יז), וריפאהו בסערה, שנא' ויען ה' את איוב (בסערה) [מן הסערה] (שם לח א), הכה את ישראל בעב, שנא' איכה יעיב באפו ה' את בת ציון (איכה ב א), ועתיד לכנסן בעב, שנא' מי אלה כעב תעופנה (ישעי' ס ח), פיזרן כיונים, שנא' והיו (על) [אל] ההרים כיוני הגאיות (יחזקאל ז טז), ועתיד להחזירן כיונים, שנא' וכיונים אל ארובותיהם (ישעי' ס ח), מן המצרים נפרע בהשקפה, שנא' וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמות יד כד), ומברך את ישראל בהשקפה. שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו טו):