יחזקאל טו:ז מדרש: עין יעקב, שיר השירים רבה ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

סח אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (במדבר כא) "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן וְגוֹ'. 'הַמֹּשְׁלִים', אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. 'בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן', בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. 'תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא. 'עִיר־סִיחוֹן', אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן" וְגוֹ'. תֵּצֵא אֵשׁ מִן הַמְחַשְּׁבִים, וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָם מְחַשְּׁבִים. 'לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן', מִקִּרְיַת צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִין. 'אָכְלָה עָר מוֹאָב' זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ, כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה. 'בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן', אֵלּוּ גַּסֵּי־הָרוּחַ, דְּאָמַר מַר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם. 'וַנִּירָם', אָמַר רָשַׁע: אֵין רָם. 'אָבַד חֶשְׁבּוֹן', אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. 'עַד דִּיבוֹן', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבוֹא דִּין. 'וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח', עַד שֶׁתָּבוֹא אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה נִפּוּחַ. 'עַד מֵידְבָא', עַד שֶׁתַּדְאִיב נִשְׁמָתָן. וְאַמְרֵי לָהּ: עַד דְּעָבִיד מַאי דְּבָעִי. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טו) "וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם, מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כא) "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל, בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ", וְאֵין 'רְפָאִים' אֶלָּא (יורדי) גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ט) "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ".

אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טו, ז): וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם. וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁכָּבֶה בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, יז): דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּכֶסֶף וְזָהָב, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, י): צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּאֲרָזִים, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לא, ג): הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן. וּכְתִיב (דניאל ד, יז): אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וגו'. וּכְתִיב (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם וגו'. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּקַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ז): יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ג): וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, וּכְתִיב: קַדְמָיתָא כְאַרְיֵה. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים מוֹשְׁלָן בְּשֻׁעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, שִׁמְרוּ אוֹתָם לַיְּאוֹר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, עֲרוּמִין הָיוּ הַמִּצְרִיִּים, לְפִיכָךְ הוּא מוֹשְׁלָן בְּשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַבִּיטִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְהָיוּ אוֹמְרִים בַּמֶּה נְדוּנֵם, נְדוּנֵם בָּאֵשׁ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה סו, טז): כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט. נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, וַהֲלֹא כְּתִיב (ישעיה סו, טז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר, אֶלָּא נְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם עוֹד, כְּדִכְתִיב (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן לְחָרְבוֹ שֶׁל יָם. מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּנָה הַזֹּאת תִּהְיֶה מְתוּקֶנֶת לַשּׁוּעָלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שׁוּעָלִים קַדְמָאָה מָלֵא, תִּנְיָינָא חָסֵר, שֻׁעָלִים כְּתִיב, אוֹתָם הֵם הַשּׁוּעָלִים שֶׁיָּרְדוּ לְשָׁעֳלוֹ שֶׁל יָם.

והר סיני עשן יכול מקום קודש ת"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני ונעשה כלבת אש לרמוז בו וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד א') כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך: באש. מגיד שנמשלו דברי תורה כאש מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם: מה אש קרב לה אדם נכוה רחק ממנה צנן כך דבר תורה קרב ממנה אדם נכוה רחק ממנה צנן היינו דתנן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה: מה אש קטן מדליק את הגדול וגדול מדליק את הקטן כך דבר תורה קטן למד מן הגדול וגדול למד מן הקטן: כל המפרפר באש בעולם הזה זוכה ומפרפר לעולם הבא: וכי מה יש לנו יש הולך צדקות ודובר מישרים: ד"א כל המקבל עליו דברי תורה שנמשלו כאש פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו כאש וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלו באש נותנין לו עול מלכות שנמשלו כאש וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ו ז') ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם: מה אש בני אדם העמלים בה ניכרין בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק: ויעל עשנו כעשן הכבשן. מה כבשן זה בודק את החביות מהן יוצאות ליין ומהן יוצאות לשמן ומהן יוצאות חרזות כך דברי תורה בודקין את בני אדם וכן הוא אומר (תהלים י״ח ל"א) אמרת ה' צרופה הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן דעת הבריות: כעשן הכבשן. יכול כעשן הכבשן ודאי ת״ל (דברים ד' י"א) [וההר בוער באש ומה ת"ל] כעשן משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל מ"ג ב') והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים כקול מים רבים אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ"ד ח') ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (עמוס ג' ה') אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא [בו] אתה אומר (דברים ל״ב ב') יערף כמטר לקחי אפשר שהגשמים גדולים מן התורה שהוא מושלה בהן אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ויחרד כל ההר מאד. נזדעזע וכן הוא אומר (תהלים ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים היכן אתם מרצין דינכם הרי אתם כבעלי מומין או גבן או דק: ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני: אף ה' ישכן לנצח זה בית העולמים: