וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית׃
מדרש שכל טוב
מכרותיהם. לשון היכר, ודומה לו מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל טז ג), על ארץ מכורתם (שם כט יד), איש מאת מכרו (מ"ב יב ו), אמר לא אתים ולא מחרישות הם מכירים לעבוד את האדמה ולשבוע לחם, אלא כלי חמס היכר שלהם. שלא די להם שהרגו את שכם שטימא את אחותם, אלא הרגו כל זכר, ולקחו בחמס כל מה שבתוכה ע"י כלי זיין:
עין יעקב
פא אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא, בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי מוּקְמִיתוּ לֵיהּ? (משלי כ״ה:ח׳-ט׳) "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ, רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל", בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ אֶמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: (יחזקאל ט״ז:ג׳) "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךָ חִתִּית", אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ, אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם? "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל". וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵי הַאי? אִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: 'פִּסְקוֹן', 'אִיטְמוֹן' 'סִיגְרוֹן'; 'פִּסְקוֹן', שֶׁפּוֹסֵק דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. 'אִיטְמוֹן', שֶׁאוֹטֵם עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. 'סִיגְרוֹן', כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵח.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ל אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה (משלי כה ח) אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל בשעה שא״ל הקב״ה ליחזקאל (יחזקאל טז ג) אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקנית לפני הקב״ה רבש״ע אם יבאו אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל ומי אית ליה רשותא כולי האי אין דא״ר יוסי בר חנינא שלש שמות יש לו פסקון אטמון סגרון פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח: