בִּבְנוֹתַ֤יִךְ גַּבֵּךְ֙ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־דֶּ֔רֶךְ וְרָמָתֵ֥ךְ עשיתי [עָשִׂ֖ית] בְּכָל־רְח֑וֹב וְלֹא־הייתי [הָיִ֥ית] כַּזּוֹנָ֖ה לְקַלֵּ֥ס אֶתְנָֽן׃
פסיקתא דרב כהנא
[ד] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי יז:ב). עבד משכיל, זה ירמיה. ימשל בבן מביש, אילו ישר' שביישו את עצמן לע"ז. א"ר אבא בר כהנא כתיב ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז:לא), ייתי ברא דמקלקלתה דתקנת עובדיה, ויוכח לברא דמתקנתה דקלקלת עובדיה. את מוצא כל מה שכת' בישר' לגניי כתוב ברחב לשבח. ברחב כת' ועתה השבעו נא לי בי"י כי עשיתי עמכם חסד (יהושע ב:יב), ובישר' כת' אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). ברחב כת' והחייתם את אבי ואת אמי (יהושע ב:יג), ובישר' כת' אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). ברחב כת' והיא העלתם הגגה (יהושע שם, ו'), ובישר' כת' ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). ברחב כת' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע שם), ובישר' כת' אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). ברחב כת' ותאמר להם ההרה לכו (יהושע ב:טז), ובישר' כת' על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד:יג). ברחב כת' ונתתם לי אות אמת (יהושע ב:יב), ובישר' כת' ואמת לא ידברו (ירמיה ט:ד). הווי כל מה שכת' בישר' לגניי ברחב כת' לשבח. ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי שם), זה ירמיה. כת' ביה ויצא ירמיה מירושלם ללכת וג' (ירמיה לז:יב), רב אמר ליטול מחלקו יצא. ר' בנימן בן לוי אמ' למשריה תמן נבואן סגין, דבר ירמיה אין כת' כן, אלא דברי ירמיהו. לפיכך צורך הכת' דברי ירמיהו (ירמיה א:א).
שמות רבה
ר' יצחק פתח: (ירמיה ג) ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, אכן בגדה אשה מרעה, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים. כל הנסים והגבורות שעשיתי לכם, לא שתתנו שכרי, אלא שתהיו מכבדים אותי כבנים, וקוראים אותי אביכם. ואומר אבי תקראי לי. ומה נסים עשיתי לבריה בעולם יותר מכם, שעשיתי לכם שהייתם מהלכים אחרי, ואני מהלך לפניכם ומאיר לכם, שנא' (שמות יג): וה' הולך לפניהם יומם. ואומר אבי תקראי לי, ואתם מה עשיתם? אכן בגדה אשה מרעה, מאישה אין כתיב כאן, אלא מרעה. למה? אלא אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה, אפי' הֶעֱנִי, אשתו אינה כופרת בו, אלא אומרת: בשעה שהיה עשיר, האכילני והלבישני, ועכשיו שהֶעֱנִי, איני כופרת בו. ובשעה שהיא זונה, אם נתן לה הרי היא מודה לו, ואם לא נתן לה, אינה מכרת אותו, לכך נאמר: אכן בגדה אשה מרעה. דבר אחר: הזונה, בשעה שיש לה אוהב והוא מכבדה בחפץ, היא מראתו לחברותיה ואומרת: ראו כמה כבדני אוהבי. ואתם בית ישראל לא עשיתם כן, אלא עשיתי לכם נסים וגבורות: שהיו ענני כבוד מקיפין אתכם, והמן יורד, והבאר עולה, והשליו מצוי, ולא קלסתם אותי, ולא הייתם כזונה לקלס אתנן, שנאמר (ירמיה ב): ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, אף אני כי לא אעלה בקרבך. אלא מה אעשה? הנה אנכי שולח מלאך: