לְמַ֤עַן תִּזְכְּרִי֙ וָבֹ֔שְׁתְּ וְלֹ֨א יִֽהְיֶה־לָּ֥ךְ עוֹד֙ פִּתְח֣וֹן פֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י כְּלִמָּתֵ֑ךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ֙ לְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(יב ע״ב) ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא׳ (ש״א יב כג) גם אנכי חלילה לי מחטוא לה׳ מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא אילימא משום דכתיב (שם כב ח) ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני. דלמא מלך שאני. אלא מהכא (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים. דלמא צבור שאני. אלא מהכא (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי וגו׳ ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה. ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר (שם) ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי. וא״ר יוחנן עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא (ש״ב כא ו) והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳. יצאתה בת קול ואמרה בחיר ה׳:
מדרש תנחומא
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲשִׂיתֶם יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם פּוֹרְעִים לִי, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּו אַתֶּם גּוֹמְלִים עָלָי. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיְּצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, הֵבֵאתִי עָנָן וְהָיָה עָשׂוּי כְּמִין אֹהֶל וְהָיָה מֵגִין עֲלֵיכֶם. וַאֲנִי פוֹרֵעַ לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (ישעיה ד, ה). עֲשִׂיתֶם לְפָנַי כַּפֹּרֶת, חַיֵּיכֶם, עַל יְדֵי הַכַּפֹּרֶת מְכַפֵּר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית (יחזקאל טז, סג). אַתֶּם עֲשִׂיתֶם לְפָנַי אָרוֹן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ אוֹר לָעוֹלָם הַזֶּה, חַיֵּיכֶם, אֲנִי מֵאִיר עֲלֵיכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ' (ישעיה ל, כו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ (ישעיה ס, א).
תנחומא בובר
אמר הקב"ה עשיתם לי יריעות עזים לאוהל על המשכן, כשיצאתם ממצרים הבאתי ענן והיה מגין עליכם, אעפ"י שאתם פורעים לי, אני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם (ישעיה ד ה), עשיתם לפני כפורת, אני מכפר לכם על כל עונותיכם, שנאמר בכפרי לך וגו' (יחזקאל טז סג), עשיתם לפני ארון, חייכם שאני מאיר לכם, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעיה ל כו), ואומר אור זרוע לצדיק וגו' (תהלים צז יא).