יחזקאל י:יט מדרש: אוצר מדרשים, פסיקתא דרב כהנא, איכה רבה וסדר עולם רבה

—א״ר שמעון מיד נפתחו לי שערי שמים ואראה מראות אלהים ואפול על פני והנה קול מדבר אלי: שמעון שמעון! ואען ואומר אל המדבר אלי, מה אתה אומר אדוני? אמר אלי עמוד על עמדך, ובדברו עמי עמדתי מרעיד ואמרתי לו מה שמך? אמר לי למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, ואמרתי לו מתי יבא גואל ישראל, אמר אלי, וירא את בני ישראל וידע אלהים. מיד העביר לפני את הקיני. שאלתי אותו, מה אלו? א״ל, אלו הם הקיני. עוד הראני מלכות ישמעאל שיהיה אחר הקיני. מיד בכיתי בכיה גדולה ואמרתי לו, אדוני וכי יש לו קרנים וטלפים כדי שידוש בהם את ישראל? א״ל הן. עודני מדבר עמו והנה מלאך אחד ששמו מטטרון נגע בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו, ובראותי אותו עמדתי מרעיד ונהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח ואחזוני צירים כצירי יולדה, ויאמר לי, שמעון! ואומר, הנני. ויאמר לי, דע כי הקב״ה שלחני אליך כדי להודיעך שאלתך ששאלת מלפניו. עכשו כשראית את הקיני ומלכות ישמעאל בביתו לא היה לך לבכות אלא על מלכות ישמעאל לבד שבאחרית מלכותה תהרוג מישראל הרג רב אין לו שיעור, ותגזור על ישראל גזרות קשות, ואומרת כל הקורא בתורה ידקר בחרב ותחזיר מקצת מישראל לדיניהם, ומלכות הקיני יבאו בעת ההיא לירושלם וכובשין אותה והורגין בה יותר משלשת רבוא, ומפני הלחץ שלוחצין את ישראל הקב"ה שולח בם ישמעאלים ועושים עמהם מלחמה כדי להושיע את ישראל מידם, ועומד איש שוטה ובעל הרוח ומדבר על הקב״ה כזבים, והוא מכבש את הארץ, ויהיה ביניהם ובין בני עשו איבה. השבתי למטטרון ואמרתי לו, אדוני וכי בני ישמעאל ישועה לישראל? א״ל ולא כך אמר ישעיה הנביא וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל (ישעיה כ"א ז'), רֶכֶב – זו מלכות מדי ופרס, צֶמֶד – זו מלכות יון, פָּרָשִׁים – זו מלכות אדום, רֶכֶב חֲמוֹר – זה משיח שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳ ט׳), רֶכֶב גָּמָל – זו מלכות ישמעאל שבימיו תצמח מלכות משיח, לכך הקדים רכב חמור על רכב גמל, וינצח רכב גמל בביאת משיח, וחכמים ימותו ויד בני בליעל תחזקנה. ועוד וירא את הקיני, וכי מה משל ראה בלעם הרשע, אלא כיון שראה בלעם שבט קיני עתידים לעמוד ולשעבד את ישראל, התחיל אמר איתן מושבך, רואה אני שאין אתם אוכלים אלא ממצילת איתן המזרחי (פי׳ מצילת – כלי של נגון, וענין הדבר מליצת היתול שאמר בלעם על ישראל).

[יא] ד"א ירמיה רם יה. עשר מסעו' נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, מכרוב למפתן הבית, וממפתן הבית לכרובים, מכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מחצר למזבח, ממזבח לגג, מגג לחומה, מחומה לעיר, מעיר להר הזתים. מכרוב לכרוב, וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו (יחזקאל ט:ג), על כרוב השני. מכרוב למפתן הבית, וירם כבוד י"י מעל הכרוב על מפתן הבית (שם י:ד). ממפתן הבית לכרובים, ויצא כבוד י"י מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים (שם שם יח). ויצא כבוד י"י מעל מפתן הבית, והא לא הוה צורכה אלא ויבא כבוד י"י, מושלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה יוצא מתוך פלטין שלו והיה מנשיק בכתלים ומגפף בעמודים ואו' הוי שלים בייתי, הוי שלים פלטין שלי, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים ומגפפת בעמודים ואומרת הוי שלם בייתי הוי שלים פלטין דידי. מכרובים לשער הקדמוני, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני (יחזקאל י:יט). משער הקדמוני לחצר, והחצר מלאה את נוגה כבוד י"י (שם שם ד). מן החצר למזבח, ראיתי את י"י נצב על המזבח (עמוס ט:א). מן המזבח לגג, טוב שבת על פינת גג (משלי כא:ט). מן הגג לחומה, כה הראני והנה י"י נצב על חומת אנך (עמוס ז:ז). מן החומה לעיר, קול י"י לעיר יקרא (מיכה ו:ט). מן העיר להר הזתים, ויעל כבוד י"י מעל תוך העיר ויעמד על ההר (יחזקאל יא:כג). א"ר יונתן שלש שנים ומחצה עשת השכינה שרויה בהר הזתים ומכרזת שלש פעמ' בכל יום ואומרת שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג:כב), וכיון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באויר ואומ' את הפסוק הזה, אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני (הושע ה:טו).

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (ירמיה יג, טז): תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וגו', אֵימָתַי נִתְקַיֵּם לָהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה, בְּמִיתָתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לב, לג): וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ. מַה כָּבוֹד עָשׂוּ לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר בֵּית וַועַד בָּנוּ לְמַעְלָה מִקִּבְרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְשָׁם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ לַמְּדֵנוּ. רַבִּי חָנִין אָמַר סֵפֶר תּוֹרָה נָתְנוּ לְמַעְלָה מִקִּבְרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וְאָמְרוּ זֶה שֶׁהוּא מוּטָל בְּאָרוֹן זֶה, קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִצִּיעוּ לוֹ טַפָּטִיּוֹת מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶם עַד קִבְרֵי בְּנֵי דָוִד, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיהֶם. אַף עַל פִּי כֵן נִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִצַּעְתֶּם טַפָּטִיּוֹת מִפֶּתַח בָּתֵּיכֶם עַד קִבְרֵי בְּנֵי דָוִד נִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיכֶם, לִכְשֶׁיִּתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נֶשֶׁף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסְעָה הַשְּׁכִינָה: מִכְּרוּב לִכְרוּב, וּמִכְּרוּב לְמִפְתַּן הַבַּיִת, מִן מִפְתַּן הַבַּיִת לַכְּרוּבִים, וּמִן הַכְּרוּבִים לַשַּׁעַר הַקַּדְמוֹנִי, מִשַּׁעַר הַקַּדְמוֹנִי לֶחָצֵר, מִן הֶחָצֵר לַגַּג, מִן הַגַּג לַמִּזְבֵּחַ, מִן הַמִּזְבֵּחַ לַחוֹמָה, מִן הַחוֹמָה לָעִיר, מִן הָעִיר לְהַר הַזֵּיתִים. מִכְּרוּב לִכְרוּב, דִּכְתִיב (יחזקאל י, ד): וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב. מִכְּרוּב לְמִפְתַּן הַבַּיִת, דִּכְתִיב (יחזקאל ט, ג): וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת. מִמִּפְתַּן הַבַּיִת לַכְּרוּבִים, דִּכְתִיב (יחזקאל י, יח): וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים, וַיֵּצֵא, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָיָה לְמֵימַר אֶלָּא וַיָּבֹא, וְאַתְּ אָמַר וַיֵּצֵא, מַהוּ וַיֵּצֵא, אָמַר רַבִּי אֲחָא לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפָּלָטִין שֶׁלּוֹ בְּכַעַס, מִשֶּׁהָיָה יוֹצֵא הָיָה חוֹזֵר וּמְגַפֵּף וּמְנַשֵּׁק בְּכָתְלֵי פָּלָטִין וּבְעַמּוּדֵי פָּלָטִין וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית פָּלָטִין שֶׁלִּי, הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית מַלְכוּתִי, הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית יְקָרִי, הֱוֵי שָׁלוֹם מִן כַּדּוּן הֱוֵי שְׁלָם. כָּךְ, מִשֶּׁהָיְתָה שְׁכִינָה יוֹצֵאת מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיְתָה חוֹזֶרֶת וּמְגַפֶּפֶת וּמְנַשֶּׁקֶת בְּכָתְלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבְעַמּוּדֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבוֹכָה וְאוֹמֶרֶת הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית מִקְדָּשִׁי, הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית מַלְכוּתִי, הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית יְקָרִי, הֱוֵי שָׁלוֹם מִן כַּדּוּן הֱוֵי שָׁלוֹם. מִן הַכְּרוּבִים לַשַּׁעַר הַקַּדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (יחזקאל י, יט): וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וגו'. מִשַּׁעַר הַקַּדְמוֹנִי לַחָצֵר, דִּכְתִיב (יחזקאל י, ד): וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה'. מִן הֶחָצֵר לַגַּג, דִּכְתִיב (משלי כה, כד): טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַת גָּג. מִן הַגַּג לַמִּזְבֵּחַ, דִּכְתִיב (עמוס ט, א): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ. מִן הַמִּזְבֵּחַ לַחוֹמָה, דִּכְתִיב (עמוס ז, ז): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ אֲנָךְ, זוֹ סַנְהֶדְּרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, מִנְיַן אֲנָ"ךְ וַיֹּאמֶר ה' הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן. מִן הַחוֹמָה לָעִיר, דִּכְתִיב (מיכה ו, ט): קוֹל ה' לָעִיר יִקְרָא. מִן הָעִיר לְהַר הַזֵּיתִים, דִּכְתִיב (יחזקאל יא, כג): וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה עָשְׂתָה הַשְּׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַר הַזֵּיתִים, סְבוּרָה שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ, וְהָיְתָה בַּת קוֹל מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת (ירמיה ג, יד): שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, (מלאכי ג, ז): שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. וְכֵיוָן שֶׁלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, אָמְרָה (הושע ה, טו): אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר (ירמיה יג, טז): תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ, בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ לָכֶם מִדִּבְרֵי תוֹרָה, בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ לָכֶם מִדִּבְרֵי נְבוּאָה, (ירמיה יג, טז): וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף, וְקִוִּיתֶם לְאוֹר בְּבָבֶל, וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת בְּמָדַי, וְשִׁית לַעֲרָפֶל בְּיָוָן, וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בֶּאֱדוֹם. בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מִפְּנֵי גֵוָה, אֵלּוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵם מִתְגָּאִים וְאוֹמְרִים (דברים לב, לז): אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי גֵוָה, מִפְּנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהֵם מִתְגָּאִים וְאוֹמְרִים (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וגו', (ירמיה יג, יז): וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'. אַתְּ מוֹצֵא עַד שֶׁלֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִים עֲדָרִים עֲדָרִים, עֶדְרֵי כְּהֻנָּה לְבַד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבַד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה', כִּי נִשְׁבּוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'.