יחזקאל כא:יא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

(דף סב) אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח ור׳ יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם כא יב) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים ור׳ יוחנן נמי הכתיב בשברון מתנים ההיא דכי מתחלא ממתנים מתחלא. ורב נמי הכתיב ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח שאני שמועה דבית המקדש דתקיפא טובא. ההוא ישראל ונכרי דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי לא אימצי נכרי לסגויי בהדי ישראל אדכריה חורבן בית המקדש נגיד ואיתנח ואפ״ה לא אימצי נכרי לסגויי בהדיה א״ל לא אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם א״ל ה״מ מלתא חדתא אבל הא דשנן בה לא דאמרי אינשי דמלפא תכלי לא בהתה:

יד [הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכוּ'. בִּרְשׁוּת כַּמָּה? כַּמָּה דְּבָעִי. אוּרְחָא דְּמִלְּתָא כַּמָּה? אָמַר רַב: חֹדֶשׁ כָּאן וְחֹדֶשׁ בַּבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"י א כז) "לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חֹדֶשׁ כָּאן וּשְׁנַיִם בְּבֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ה׳:כ״ח) "חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ". וְרַב נַמִּי, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַהִיא? שַׁאנִי בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דְּאֶפְשָׁר עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַהִיא? שַׁאנִי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ הַרְוָחָה]. אָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:י״א) "וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח". וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: [אַף] כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: עַל מָה אַתָּה נֶאְנָח? וְאָמַרְתָּ: אֶל שְׁמוּעָה כִּי בָאָה, וְנָמֵס כָּל לֵב, וְרָפוּ כָל יָדַיִם, וְכִהֲתָה כָל רוּחַ, וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם". וְרַבִּי יוֹחָנָן, נַמִּי הָכְּתִיב: "בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם"? הַהִיא, דְּכִי מַתְחְלָא, מִמָּתְנַיִם מַתְחְלָא. וְרַב נַמִּי, הָכְּתִיב: "וְנָמֵס כָּל לֵב וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ"? שַׁאנִי שְׁמוּעָה דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, דְּתַקִּיפָא טוּבָא. הַהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת] דַּהֲווּ קָאַזְלֵי בְּאוּרְחָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. לָא אִמְצִי גּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת] לִסְגּוּיֵי בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל. אַדְכְּרֵיהּ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. נָגִיד וְאִיתְּנַח, וַאֲפִלּוּ הָכִי לָא אִמְצִי גּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת] לִסְגּוּיֵי בַּהֲדֵיהּ. אָמַר לוֹ: לָא אַמְרִיתוּ: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם? אָמַר לֵיהּ: הַנֵי מִילֵי מִלְּתָא חַדְּתָּא, אֲבָל הָא, דָּשִׁינָן בָּהּ, לָא! דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: דְּמַלְּפָא תִּכְּלֵי לָא בָּהֲתָא.

(ע״ב) עולא ורב חסדא הוו קאזלי באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא אמאי קא מתאנחת והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו׳. ורבי יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח וכהתה כל רוח וגו׳. אמר ליה היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתא עניא בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף. ותו הוו פתיחין ליה ד׳ בבי לארבע רוחתא דעלמא וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע והוה שדי ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכל מאן דכסיפא ליה מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא השתא נפל בתלא ולא אתנח. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיה ה ט) אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר׳ יוחנן עתיד הקב״ה להחזירן לישובן שנאמר (תהלים קכה א) הבוטחים בה׳ בהר ציון וגו׳ מה הר ציון עתיד הקב״ה להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב״ה להחזירן לישובן. חזייה דלא מיתבא דעתיה אמר ליה דיו לעבד שיהא כרבו: