יחזקאל כא:כ מדרש: מדרש שכל טוב, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ואגדת בראשית

נמוגו כל יושבי כנען. שידעו שישראל מחרימין אותם לפי חרב ולא יחיו מהם כל נשמה, אמרו שאר העממין אינן מתייראין אלא מפני ממונם המטלטל, אבל אנו אינן באין עלינו אלא לכלותינו ולירש את ארצנו, מיד התחילו נימוסין, שנא' נמוגו, ואין נמיגה אלא נמיסה, שנא' נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה ד), וכתיב ונשמע וימס לבבינו (יהושע ב יא), וכתיב למען למוג לב (יחזקאל כא כ):

אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהם באים לירש את ארצם הרי כבר נאמר (דברים ב' ד') ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תתגרו בם אלא מפני ארנוניאות: ד"א אמרו עכשו הן באים לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם שנ' (בראשית כ"ז מ"א) וישטם עשו את יעקב על הברכה: אילי מואב יאחזמו רעד. אם תאמר שהן באין להחריב את ארצן או לירש אותה הרי כבר נאמר (דברים ב' ט') אל תצר את מואב אלא מפני ארניניאות: ד"א אמרו עכשו הן באין לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית י"ג ז'): נמגו כל יושבי כנען. כיון ששמעו שאמר לו הקב״ה למשה (דברים כ' ט"ז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה התחילו נמוגים אמרו אלו ואלו אין מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהן התחילו נמוגין אבל אלו אין באין עלינו אלא לכלותינו על אחת כמה וכמה התחילו נמוגים אין נמינה אלא המסאה שנ' (תהלים ע"ה ד') נמוגים ארץ וכל ישביה: ואומר (יחזקאל כ"א כ') למען למוג לב והרבה המכשולים (למען) נמוגו כל ישבי כנען:

[ג] ד"א כי הנה היום בא. זש"ה יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו ד). אילו הן א"ה =אומות העולם= שאין להם תקוה, וכן איוב אומר ועיני רשעים תכלנה [וגו' ותקותם מפח נפש] (איוב יא כ), שאין להם תקוה. ומנוס אבד מהם (שם שם), אלא גיהנם פתוחה בכל מקום, והם מבקשין לברוח וגיהנם נפתחת עליהם, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה וגו' (ישעי' ה יד). א"ר אחא משום ר' אבהו שש עשרה פיות יש לגיהנם, ארבע לכל רוח, ומנין, שכן יחזקאל רואה, שנאמר ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החודרת להם למען למוג לב והרבה המכשולים על כל שעריה, נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק (יחזקאל כא יט כ), הרי ארבעה חרב על כל שער ושער, ועל כל רוח ורוח, שנאמר התאחדי הימיני השימי השמילי (שם שם כא). התאחדי במזרח, הימיני במערב, השימי בדרום, השמילי בצפון, והמלאכים אומרים היכן הן הפנים, אנה פניך מועדות (שם שם). מפני ששש עשרה פיות מקיפין אותה, ארבע לכל רוח, והרשעים בורחין מיכן ונמצאים כאן, ואינן מוצאין היכן לנוס, ואיוב צווח ואמר ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב יא כ).