הִתְאַחֲדִ֥י הֵימִ֖נִי הָשִׂ֣ימִי הַשְׂמִ֑ילִי אָ֖נָה פָּנַ֥יִךְ מֻעָדֽוֹת׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ל ריש גלותא לרב הונא כלילא מנ״ל דאסור א״ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס אדהכי קם רב הונא לאפנויי א״ל רב חסדא קרא כתיב (יחזקאל כא כא) כה אמר ה׳ אלהים הסיר המצנפת והרים את העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה אלא לומר לך בזמן שהמצנפת בראש כ״ג עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ״ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם אדהכי אתא רב הונא אשכחינהו דהוו יתבי א״ל האלהים מדרבנן אלא חסדא שמך וחסדאין מילך. רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה א״ל לא סבר לה מר הסיר המצנפת והרים העטרה א״ל דומיא דכ״ג בגברי אבל בנשי לא. מאי זאת לא זאת. דרש רב עוירא זמנין א״ל משמיה דרב אמי וזמנין א״ל משמיה דרב אסי בשעה שאמר הקב״ה לישראל הסיר המצנפת והרים העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע א״ל לא זאת להם לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל:
מדרש שכל טוב
ראו כי רעה נגד פניכם. רעה אתם רוצים לעשות לי להבריח את ישראל מארצי, אלא שבעל צפון עומד לנגד פניכם ואינו מניחכם, אלא פשטיה דקרא הכי משמע כדכתיב אנה פניך מועדות (יחזקאל כא כא), כלומר ראו כי דרך רעה נגד פניכם מועדות ללכת:
מדרש שכל טוב
וישם את פניו הר הגלעד. כלומר כיוון פניו ללכת להר הגלעד, ודומה לדבר בן אדם שים פניך אל ירושלים (יחזקאל כא ז), וכתיב אנה פניך מועדות (שם שם כא), כלומר מועדות ללכת: