וְגַם־אֲנִ֗י אַכֶּ֤ה כַפִּי֙ אֶל־כַּפִּ֔י וַהֲנִחֹתִ֖י חֲמָתִ֑י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ (פ)
מדרש לקח טוב
ויחמוס כגן סכו. אמר ר' חמא בר חנינא כגינה שנחמס מעיינה והלבין ירקה שאם נחמס המעיין שהיה משקה בה את הגן מיד נשחת הירק. ומפני מה הכתיב שוכו בשי"ן שכיון שנחמסו ישראל וגלו ישראל מיד שכבה חמתו של השם וכן הוא אומ' (יחזקאל כא כב) וגם אני אכה כפי אל כפי. ויחמוס כגן כשם שהגן כיון שגלה הירק מיד סוכתו נהרסת כך כיון שנסתלק השם מירושלים מיד נהרסה וכן הוא אומ' (ישעיה א ט) ונותרה בת ציון כסוכה בכרם. שחת מועדו זה בית המקדש שהיה בית וועד לישראל כענין שנ' (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. שכח י"י בציון מועד ושבת אלו קרבנות ומועדים והשבתות. וינאץ בזעם אפו מלך וכהן מלך זה צדקיהו וכהן זה שריה הכהן הראש ויש אומ' שכח י"י בציון מלך ושרים בשעת חרבן הבית לא היה להם כח לשמור לא מועד ולא שבת. ס"א ויחמס פ"ת ויגל.
עין יעקב
קכז וְעַל הַזְּוָעוֹת. מַאי 'זְוָעוֹת'? אָמַר רַב קְטִינָא: גּוֹהָא. רַב קְטִינָא הֲוָא קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא. כִּי מָטָא אַפִּתְחָא דְּבֵי אוֹבָא טַמְיָא, גָּנַח 'גּוֹהָא'. אָמַר: מִי יָדַע אוֹבָא טַמְיָא הַאי 'גּוֹהָא' (דגנח) מַהוּ? רָמָא לֵיהּ קַלָא: קְטִינָא קְטִינָא, אַמַּאי לָא יָדַעְנָא? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל, מוֹרִיד שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְקוֹלָם נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַיְנוּ 'גּוֹהָא'. אָמַר רַב קְטִינָא: אוֹבָא טַמְיָא, כַּדִּיב הוּא, וּמִילֵיהּ כַּדִּיבִין. אִי הָכִי, "גּוֹהָא, גּוֹהָא", מִבָּעִי לֵיהּ. (אין) [וְלָא הִיא], "גּוֹהָא גּוֹהָא" עָבִיד, וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִטְעוּ כּוּלֵי עָלְמָא אַבַּתְרֵיהּ. וְרַב קְטִינָא דִּידֵיהּ אָמַר: כַּפָּיו סוֹפֵק זוֹ עַל גַּב זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:כ״ב) "וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי, וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי". רַבִּי (יונתן) [נָתָן] אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי". רַבָּנָן אַמְרֵי: בּוֹעֵט בָּרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ה:ל׳) "הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: דּוֹחֵק אֶת רַגְלָיו תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ו:א׳) "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". (ויש אומרים: שואג בקולו ומרעיש עולמות, שנאמר: (שם כה) "ה' ממרום ישאג" וגו')
מדרש אגדה
ויספק את כפיו. הכה זו על זו, כמה דתימר אכה כפי (על) [אל] כפי (יחזקאל כא כב), וזה ויספק הוא לשון הכאה. אמר לו אני אמרתי כבד אכבדך, ואלהיך אשר בטחת בו מנעך מכבוד, אמר לו כבר אמרתי לשריך אשר שלחת אלי, לא אוכל לעבור את פי ה', קודם שהלך עם שרי בלק הי' קורא ה' אלהי, ואחר שהלך ועבר את פי ה' לא קראו אלהי, שהבין וידע שכבר נטרד מן העולם: