יחזקאל כא:לא מדרש: רות רבה (לרנר), עין יעקב ורות רבה

קטן וגדול שם הוא (איוב ג: יט) א"ר סימון, זה א' מארבע מקראות שהם דומים זה לזה, קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן, יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן, אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול, אינו יכול להעשות קטון. ועבד חפשי מאדוניו האדם הזה, כל זמן שהוא חי, הרי הוא עבד לשני יצרים, עבד ליוצרו ועבד ליצרו, בשעה שהוא עושה רצון יוצרו, הוא מכעיס את (י"ר) יצרו, ובשעה שהוא עושה רצון יצרו, הוא מכעיס את יוצרו, מת, יצא לחירות, ועבד חפשי מאדניו. ר' מיישא [בר בריה דר' יהושע בן לוי] נשתקע בחליו שלשה ימים, לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו. אמר ליה אבוי, ברי, הן הוית? אמר ליה, בעולם מעורבב. אמר ליה, מה חמית תמן? אמר ליה, הרבה בני אדם ראיתי, כאן בכבוד ושם בבזיון, כאן בבזיון ושם בכבוד. כד שמע ר' יוחנן וריש לקיש, סלקין למבקרא יתיה. אמר להון אבוי, שמעתון מה אמר הדין מינוקא. אמרין ליה, מה [אמר]? תני לון עובדא. אמר ר' שמעון בן לקיש, ולא מקרא מלא הוא, כתיב כי כה אמר י"י הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל (יחזקאל כא: לא). עמד ר' יוחנן ונשקו על ראשו [ואמר], אלמלא לא עליתי לכאן אלא לשמוע הטעם הזה מפיך דיי. רב הונא ריש גלותא שאל לרב חסדא. אמר ליה, מהו דין דכתי', הסר המצנפת והרם העטרה? [אמר ליה, הסר המצנפת מרבותינו, והרם העטרה] מאומו' העולם. אמר ליה, אנת חסיד ומילך חסד.

ד שָׁלְחוּ לֵיהּ לְמַר עוּקְבָא: זִמְרָא, מְנָא לָן דְּאָסִיר? שִׂרְטֵט וְכָתַב לְהוּ: (הושע ט׳:א׳) "אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים". וְלִישְׁלַח לְהוּ מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ד:ט׳) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, יֵמַר שֵׂכָר לְשֹׁתָיו", אִי מֵהַהוּא, הֲוָה אֲמִינָא: הַנֵי מִילֵי זִמְרָא דְּמָנָא, אֲבָל דְּפוּמָא, שָׁרִי, קָא מַשְׁמַע לָן! אָמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר נָתָן לְרַב אַשִׁי: מַאי דִּכְתִיב: (יהושע ט״ו:כ״ב) "וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה"? אָמַר לֵיהּ: מַתְוָתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָחָשִׁיב. אָמַר לֵיהּ: אַטוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְּמַתְוָתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָחָשִׁיב? אֶלָּא רַב גְּבִיהָה מֵאַרְגִּיזָא אָמַר בָּהּ טַעְמָא: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה עַל חֲבֵרוֹ וְדוֹמֵם, שׁוֹכֵן עֲדֵי־עַד, עוֹשֶׂה לוֹ דִּין. אָמַר לֵיהּ: אֶלָּא מֵעַתָּה: (שם) "וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה", הָכִי נַמִּי? אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה רַב גְּבִיהָה מִבֵּי אַרְגִּיזָא הָכָא, הֲוָה אָמַר בָּהּ טַעְמָא. רַב אַחָא מִבֵּי חוֹזָאָה אָמַר בָּהּ הָכִי: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעֲקַת לְגִימָה עַל חֲבֵרוֹ וְדוֹמֵם, שׁוֹכֵן בַּסְּנֶה, עוֹשֶׂה לוֹ דִּין. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא: 'כְּלִילָא', מְנָא לָן דְּאָסִיר? אָמַר לֵיהּ: מִדְּרַבָּנָן, דִּתְנָן: בְּפוּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאִירוֹס. אַדְהָכִי קָם רַב הוּנָא לְאִפְנוּיֵי, אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: קְרָא כְּתִיב: (יחזקאל כ״א:ל״א) "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, זֹאת לֹא זֹאת, הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ, וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל". וְכִי מָה עִנְיַן 'מִצְנֶפֶת' אֵצֶל 'עֲטָרָה'? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: בִּזְמַן שֶׁהַמִּצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל, עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל אָדָם, נִסְתַּלְּקָה מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל, נִסְתַּלְּקָה עֲטָרָה מֵרֹאשׁ כָּל אָדָם. אַדְהָכִי אָתָא רַב הוּנָא, אַשְׁכְּחִינְהוּ דַּהֲווּ יָתְבֵי, אָמַר לְהוּ : הָאֱלֹהִים, מִדְּרַבָּנָן! אֶלָּא חִסְדָּא שִׁמְךָ וְחִיסְדָּאִין מִילָךְ. רַבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְמַר בַּר רַב אַשִׁי דַּהֲוָה גָּדִיל כְּלִילָא לִבְרַתֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מַר: "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה"? אָמַר לֵיהּ: דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, בְּגַבְרֵי, [אֲבָל בְּנָשֵׁי, לָא]. מַאי: "זֹאת לֹא זֹאת"? דָּרַשׁ רַב עַוִירָא, זִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמִי, וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה". אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֹאת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ בְּסִינַי 'נַעֲשֶׂה' לְ'נִשְׁמַע'? אָמַר לָהֶן: לֹא זֹאת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִשְׁפִּילוּ אֶת הַגָּבֹהַּ, וְהִגְבִּיהוּ אֶת הַשָּׁפָל, וְהֶעֱמִידוּ צֶלֶם בַּהֵיכָל?

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב ג, יט): קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִקְרָאוֹת שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא קָטָן יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן. וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, זֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ מַכְעִיס אֶת יִצְרוֹ, מֵת יָצָא לַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִשְׁתַּקַּע שְׁלשָׁה יָמִים בְּחָלְיוֹ, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ, אָמַר לוֹ אָבִיו הָן הֲוֵית, אֲמַר לֵיהּ בְּעוֹלָם מְעֹרָב הָיִיתִי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה חֲמֵיתָה תַּמָּן, אֲמַר לֵיהּ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם רָאִיתִי כָּאן בְּכָבוֹד וְשָׁם בְּבִזָּיוֹן. כַּד שְׁמַעוּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָלְקָן לִמְבַקְרֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן אָבוּהּ שְׁמַעְתּוּן מָה אֲמַר הָדֵין מַיְינוֹקָא, אָמְרִין לֵיהּ מָה אֲמַר, תָּנֵי לְהוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא (יחזקאל כא, לא): כֹּה אָמַר ה' [א] הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לֹא עָלִיתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁאַל לְרַבִּי חִסְדַּאי מַה דֵּין דִּכְתִיב הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, אָמַר לוֹ, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת מֵרַבּוֹתֵינוּ, וְהָרִים הָעֲטָרָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, אַתְּ חֶסֶד וּמַה לְּךָ חָסֶד.