וְשָׁפַכְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י אָפִ֣יחַ עָלָ֑יִךְ וּנְתַתִּ֗יךְ בְּיַד֙ אֲנָשִׁ֣ים בֹּֽעֲרִ֔ים חָרָשֵׁ֖י מַשְׁחִֽית׃
מדרש לקח טוב
פס'. שחת לו. ישראל שנאמר (הושע י״ג:ט׳) שהתך ישראל כי בי בעזרך. כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע״ז. לא בניו. לא נהגו מנהג בנים ששומעין מוסר אביהם אלא אוהבים מומם דברים שהם להם מומם כענין שנאמר (שמות לב) לשמצה בקמיהם. דור עקש ופתלתול. עקמנים אתם אין אתם מתכוונין אלא באור. משל לעץ מעוקם נתנו לאומן שיכוונו נתנו במכוון ולא נתיישר הכהו במעצד ולא נתיישר עשאוהו קליפין והשליכוהו לאור כך אמר משה לישראל פתלתולים אתם ואין אתם מתכוונין אלא באור. וכן הוא אומר (יחזקאל כ״א:ל״ו) ונתתיך ביד אנשים בוערים. ואומר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וגו':
מדרש תנאים
דור עקש ופתלתול אמ' משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור מושלו מלה״ד לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן שיכונו אם אינו מכוונו באוב מכוונו במנגנון ואם אינו מכוונו במנגנון מכוונו במעצד ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור כך אמר משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור שנ' (יחז' כא לו) ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית:
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו כיון שראה הקב"ה שהן מתגאין בראשונות אפלו מקומות שהיו אומרין למלאותן לא היו המכות שפות בהן שכן הוא אומר בכנים ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא לעשות לא נאמר אלא להוציא שכבר הן עשויין בא הכנים ולימד על הכל שכת' בהן ויעשו שלא נתמלאו מדבריהן אלא מדבריו של משה: רבי אומר הרי אומר (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך אפשר החשך מכה תשיעית הוא והוא פותח בה תחלה אלא זה בנין אב לכל המכות מה החשך לא עשו החרטומים בלטיהם כמותו אף כולן לא עשו החרטמים כמותן: ר' יהודה אומר כל המכות כולן נשנו בספר תלים חוץ משלשה שלא נשנו הכנים והשחין והחשך מפני ששלשתן מפורשין בתורה שלא עשו החרטמים בכנים הוא אומר ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו: בשחין הוא אומר (ט' י"א) ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין: בחשך לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו (י' כ"ג): אבל השאר שהיו בני אדם חוששין שעשו החרטמים כמותן בא דויד וסמך כולן לגבורתו של הקב״ה ולא צרך לסמוך אלו השלשה מפני שהן מפורשין בתורה ויש אומרין אף אלו כבר פירשן דויד שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה: עברה זה השחין שנ' בו פיח כבשן ונקראת האש עברה שנ' (עי' יחז' כ"א ל"ו) באש עברתי אפיח עליהם: זעם אלו הכנים שנקראו המאכולת זעם שנ' (משלי כ"ב י"ד) זעום ה' יפול שם: צרה זה החשך שנא' (ישעיה ח' כ״ב) צרה וחשכה: וכל אחד מן המצרים היה נדון במכות לפי שעבודו ששעבד את ישראל שנ' (תהלים ע"ח ג') יפלס נתיב לאפו ואין פלס אלא משקל שנ' (ישעיה מ' י"ב) ושקל בפלס הרים: ומפני מה בכולן נאמרה התראה ובכינים ובשחין ובחשך לא נאמרה בהן התראה אלא מהקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה ושנייה אינו צריך להתרות בו שלישית שנא' (איוב ל"ג י"ד) כי באחת דבר אלהים ובשתים לא ישורנה: ד"א אומרין אף אלו היתה בהן התראה וילמדו סתומות מן המפורשות: