יחזקאל כב:יא מדרש: דברים רבה

מַהוּ לְהַכְעִיסוֹ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָיוּ יוֹשְׁבִין וּמְחַשְּׁבִין אֵיזוֹ עֶרְוָה חֲמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יא): וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וגו' טִמֵּא בְזִמָּה, מַאי בְזִמָּה, בְּמַחֲשָׁבָה, הָיוּ אוֹמְרִים מִי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בְּחֶנֶק, וּמִי שֶׁבָּא עַל כַּלָּתוֹ בִּסְקִילָה, הֲרֵי הַכַּלָּה חֲמוּרָה מֵאֵשֶׁת אִישׁ. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (עמוס ב, ז): אִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה, יָכוֹל לְתַאֲוָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (עמוס ב, ז): לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, הֱוֵי אוֹמֵר לְהַכְעִיסוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁבְעָה בָּתֵּי אָבוֹת רְשָׁעִים, בָּנִים תְּרֵי, בְּנֵי בָנִים תְּרֵי, וְנוֹשַׁנְתֶּם וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, הֲרֵי שִׁבְעָה.