יחזקאל כב:יג מדרש: קוהלת רבה, מדרש לקח טוב וויקרא רבה

רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ זֶה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל מָמוֹן, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִם אִית לֵיהּ מֵאָה בָּעֵי דְּיַעַבְדוּן תַּרְתֵּי מְאָה, וּמַאן דְּאִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מְאָה בָּעֵי דְּיַעַבְדוּן אַרְבָּעָה. לַעֲנוֹת בּוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אִם זָכָה אוֹתוֹ אָדָם וְעָשָׂה מִמָּמוֹנוֹ מִצְווֹת וּמִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה בּוֹ הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ל, לג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי וגו', וְאִם לָאו הוּא עוֹנֶה בּוֹ וּמְקַטְרְגוֹ, דִּכְתִיב (דברים יט, טז): לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל גָּזֵל, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מָשָׁל לִסְאָה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת, מִי הוּא מְקַטְרֵג רִאשׁוֹן שֶׁבְּכֻלָּן גָּזֵל, דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן (עמוס ט, א): וּבְצָעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁהָיוּ בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵין לְךָ קָשֶׁה שֶׁבְּכֻלָּן אֶלָּא גָּזֵל. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חַטָּאוֹת סִדֵּר יְחֶזְקֵאל וּמִכֻלָּן לֹא חָתַם אֶלָּא בְּגָזֵל, דִּכְתִיב (יחזקאל כב, יג): וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ וגו'. רַבִּי חוּנְיָא פָּתַר קְרָיָיה בִּנְבִיאִים וּבִכְתוּבִים, שֶׁאִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ קוֹרִין אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, חֲמִשָּׁה סְפָרִים בִּלְבָד, וּכְלוּם נִתְּנוּ לָהֶם נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ יְגֵעִין בָּהֶם וּבַתּוֹרָה וְעוֹשִׂים מִצְווֹת וּצְדָקוֹת כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר טוֹב. רַבָּנָן אָמְרִין אַף עַל פִּי כֵן לַעֲנוֹת בּוֹ, מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר כַּחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר זֶה שִׁפּוּטָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וּשְׁכֵחָהּ. רַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק דְּהָכָא, וְרַבִּי טוֹבְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, לְטוֹבָתוֹ אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וְשָׁכֵחַ, שֶׁאִלּוּ הָיָה אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וְלֹא שָׁכֵחַ, הָיָה מִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה שְׁתַּיִם שָׁלשׁ שָׁנִים וְחוֹזֵר וּמִתְעַסֵּק בִּמְלַאכְתּוֹ וְלֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בָּהּ לְעוֹלָם כָּל יָמָיו, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ אֵינוֹ מֵזִיז וְאֵינוֹ מֵזִיעַ אֶת עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין זֶה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל גָּזֵל, תֵּדַע שֶׁהוּא כֵן שֶׁהֲרֵי דוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין וּשְׁטוּפִין בְּגָזֵל, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איוב כד, ב): גְּבֻלוֹת יַשִֹּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, רְאֵה כִּי נִמְחוּ בַּמַּיִם מִן הָעוֹלָם, אֲבָל שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד שֶׁהִרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הַגָּזֵל, לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחֲלָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ גָּזָל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב, א): וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה, וְכֵן מַמְהִיר שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל,

וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה. מַהוּ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, תּוּר לַחָכְמָה, לַעֲשׂוֹת תֹּאַר לַחָכְמָה, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יג, ב): שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, מַאן דִּקְרָא טָבָאוּת יָתֵיב לְגַבֵּיהּ, דִּתְנֵי טָבָאוּת יָתֵיב לְגַבֵּיהּ. דָּבָר אַחֵר, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר, לָתוּר וּלְהוֹתִיר. הָדֵין פּוֹיְיטָנָא כַּד הֲוָה עָבֵיד אַלְפָבֵּיתִין, זִמְנִין חָשֵׁל לָהּ וְזִמְנִין מְחַסֵּר לָהּ, אֲבָל שְׁלֹמֹה כַּד הֲוָה עָבֵיד אַלְפָבֵּיתִין הֲוָה מוֹתַר לָהּ חָמֵשׁ אַתְוָאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ה, יב): וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, וַיְהִי שִׁיּוּרוֹ שֶׁל מָשָׁל חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וְלֹא בְּדִבְרֵי תוֹרָה בִּלְבָד הָיָה שְׁלֹמֹה תַּיָּר, אֶלָּא עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם, כְּגוֹן הֵיאַךְ מַמְתִּיקִין אֶת הַחַרְדָּל וּמַמְתִּיקִין אֶת הַתּוּרְמוּסִין, וְהֵיאַךְ שׁוֹתִין אֶת הַחַמִּין, יַיִן וּמַיִם וּפִלְפְּלִין בִּשְׁלִישׁ. הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ, רַבִּי בּוֹן אוֹמֵר זוֹ שִׁפּוּטוֹ שֶׁל מָמוֹן. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִן אִית לֵיהּ מְאָה בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן תַּרְתֵּין מָאוָון, וְאִן אִית לֵיהּ תַּרְתֵּי מָאוָון בָּעֵי לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן אַרְבָּעָה מְאָה. לַעֲנוֹת בּוֹ, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁהוּא בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵין לְךָ קָשֶׁה מִכֻּלָּם אֶלָּא גָּזֵל. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי זָכָה אָדָם וְעָשָׂה מִמָּמוֹנוֹ מִצְוָה, הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה בּוֹ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ל, לג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי וגו', אִם לָאו הוּא עוֹנֶה בּוֹ וּמְקַטְרְגוֹ, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יט, טז): לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל גָּזֵל, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מָשָׁל לִסְאָה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת מִי מְקַטְרֵג בְּרֹאשׁ כֻּלָּם זֶה גָּזֵל, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן (עמוס ט, א): וּבְצָעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם כְּתִיב. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חַטָּאוֹת סִדֵּר יְחֶזְקֵאל וּמִכֻּלָּם לֹא חָתַם אֶלָּא בְּגָזֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כב, יג): וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי עַל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וגו'. רַבִּי חוּנְיָא פָּתַר קְרָיָא בִּנְבִיאִים וּבִכְתוּבִים, שֶׁאִלּוּ זָכוּ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ קוֹרִין אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה חֲמִשָּׁה סְפָרִים בִּלְבָד, וּכְלוּם נִתְּנוּ לָהֶם נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ יְגֵעִים בָּהֶן וּבַתּוֹרָה וְעוֹשִׂין מִצְווֹת וּצְדָקוֹת כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר טוֹב. רַבָּנָן אָמְרִין אַף עַל פִּי כֵן לַעֲנוֹת בּוֹ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם שָׂכָר כַּחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר זֶה שִׁפּוּטָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאָדָם לָמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכְחָהּ. רַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק דְּהָכָא וְרַבִּי טוֹבִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, לְטוֹבָתוֹ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ, שֶׁאִלּוּ הָיָה אָדָם לָמֵד תּוֹרָה וְלֹא שׁוֹכְחָה, הָיָה מִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה שְׁתַּיִם שָׁלשׁ שָׁנִים וְחוֹזֵר וּמִתְעַסֵּק בִּמְלַאכְתּוֹ, וְלֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בָּהּ לְעוֹלָם כָּל יָמָיו, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם לָמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכְחָה, אֵינוֹ מֵזִיז וְאֵינוֹ מֵזִיעַ אֶת עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי זֶה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל גָּזֵל, תֵּדַע שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין וּשְׁטוּפִין בְּגָזֵל, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איוב כד, ב): גְּבֻלוֹת יַשִֹּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, רְאֵה כִּי נִמְחוּ בַּמַּיִם מִן הָעוֹלָם, אֲבָל שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד שֶׁהִרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הַגָּזֵל, לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחֲלָתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ גָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב, א): וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה וגו'. וְכֵן מִמָּהִיר שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל.

ונתתי את לבי. מלמד שהלב מהרהר לדרוש. ולתור בחכמה. מלמד שהלב רואה. על כל אשר נעשה תחת השמים. אלו צרכי העולם. הוא רע, אמ"ר נתן מהו ענין רע זה שיפוע של ממון שאם יש לו לאדם מאה חפץ לעשותן ק"ק מאתים חפץ לעשותם ד' מאות. נתן אלהים לבני אדם לענות בו. זה הממון שנתנו הקב"ה לבני אדם לענות בו לטוב ולרע. לטוב כענין שנ' וענתה בי צדקתי ביום מר. וכן אמ"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי פעמים שהממון של האדם לענות בו טובה וזכות. כגון שעושה ממנו צדקה. וכן לענות בו רעה. כענין שנ' לענות בו סרה זה שמקבץ ממונו לדעתו ואינו נותן ממנו צדקה אדרבה נוזל וחומס. ס"א ענין רע נתן אלהים לבני אדם שהם לומדים ושוכחים ורבנן דתמן בשם ר' יצחק ור' טוביה בשם ר' יצחק השכחה לטובתו של אדם שאם היה לומד תורה ואינו שוכח היה מתעסק בה שלש שנים והולך ומתעסק בדברי הבטלה ומניח דברי תורה. אבל מתוך שהוא שוכח אינו מזיז עצמו מדברי תורה כל ימיו. ס"א הוא ענין רע נתן אלהים שהקב"ה נתן להם פורענותם על ענין רע שיש לבני אדם זהו הגוזל. בוא וראה הדבר דאמ"ר יעקב בשם יוחנן עשרים וארבעה חטאות סדר יחזקאל ולא חתם אלא על הגזל (שנ' הנה) הכתי כפי על כפי אל בצעך לכך נאמר הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו.