יחזקאל כב:ל מדרש: שיר השירים רבה ואגדת בראשית

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ עֵשָׂו וְדוּכְסֶיהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (עובדיה א, ב): הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמְגַדֶּלֶת אִיסְפָּתָּרִין לַמֶּלֶךְ, וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְיָלְדָה בֵּן נַנָּס אֶחָד, וְהָיְתָה קוֹרֵאת אֶת בְּנָהּ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס, אָמְרָה לָהֶם בְּנִי מַקְרוֹ לִיפַארוֹס וְאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ אִיסְפַּסְתּוֹרִין. אָמְרוּ לָהּ אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס אֵינוֹ בְּעֵינֵינוּ אֶלָּא נַנָּס שֶׁבַּנַּנָּסִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֵשָׂו זֶה הָרָשָׁע אָבִיו קְרָאוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, א): וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, אִמּוֹ קָרְאָה אוֹתוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טו): אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָּדוֹל, בְּעֵינַי הוּא קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ב): הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, וְאִין רַב הוּא לְפוּם תּוֹרָא טַבָּחַיָּיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לד, ו): כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ז, א): אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כד): אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ. מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, מִי גָרַם לִכְרָמֵנוּ לִהְיוֹת סְמָדַר (יחזקאל כב, ל): וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר וגו' וְלֹא מָצָאתִי, אִלּוּלֵי נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב.

פרק (מ"ט) [נ] נביאים.
[א] ויהי איש אחד מן הרמתים (ש"א א א). זש"ה אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). מהו כך אלא כשהקב"ה רואה לדור שירשע, הוא חוזר ומבקש אפילו צדיק אחד שיתלה בשבילו, וכן את מוצא בירושלים שהיו רשעים, ובקש מהן אפילו צדיק אחד שיתלה להם בשבילו, שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וגו' אם תמצאו איש (ירמי' ה א), למה שצדיק אחד מעמיד את העולם על יסודו, וכן שלמה אומר כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם (משלי י כה), שהצדיק מעמיד את העולם על יסודו, כיון שחטאו בימי מיכה היו מקטרין לצלמו של מיכה, והיה העשן של שילה עולה מן זבחים של הקב"ה, ועשן צלמו של מיכה עולה מהר אפרים מבית מיכה, ומתערבין כאחת, שנאמר עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו (תהלים יח ט). כביכול חוזר ומבקש אפילו צדיק אחד, כדי שלא יהפוך את העולם, שנאמר אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי, ואחר כך מצא לאלקנה אדם אחד, ויהי איש אחד.