וְהִשְׁמִ֤יעוּ עָלַ֙יִךְ֙ בְּקוֹלָ֔ם וְיִזְעֲק֖וּ מָרָ֑ה וְיַעֲל֤וּ עָֽפָר֙ עַל־רָ֣אשֵׁיהֶ֔ם בָּאֵ֖פֶר יִתְפַּלָּֽשׁוּ׃
פרקי דרבי אליעזר
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וּמְהַלְּלִין לֵאלֹהֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהַמִּצְרִיִּים צוֹעֲקִים בְּמַר נֶפֶשׁ עַל הַמַּגֵּפָה שֶׁבָּאָת עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת״.